פרשת 'ואתחנן' - 'לעמוד מול' בדבריו של משה סמוך לפטירתו, מוזכר שוב ושוב המקום בו העם שוהה, בגיא הקרוב לממלכת מואב, מול בית עבודת האלילים המואבית 'בית פעור'. מדוע מדגיש המקרא את הנוכחות של ישראל דווקא שם? המונח 'מול' המציין עמידה נוכח חוזר מספר פעמים. כך אומר משה: "וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר". נדמה כי דרך ציון האתר הגיאוגרפי של שני העמים, אנו מוצאים רמזים למאבק בין שתי תפיסות עולם מנוגדות, זו של ישראל וזו של מואב. נזכיר גם כי משה נקבר במקום לא נודע, אך מחוץ לגבולות

המלחמה המיותרת - פרשת 'דברים' ביקורת חוזרת בפרשת 'דברים', על סף הכניסה לארץ כנען, בערבות מואב, חוזר משה בפני העם ומדבר על האירועים שהתרחשו במסעם במדבר עד כה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה". לאחר ארבעים שנים של הליכה במדבר, מדגיש המקרא שיש הכרח להזכיר לעם חלק ממעשיו, כשלונותיו ומהתנהגותו הבעייתית החוזרת ונשנית. בעצם מדובר פה בביקורת שנייה על היותם מתמרדים כנגד דברי ה' בפי משה, לאחר הביקורת הראשונה שנא

רק בתוכם - פרשת 'תצוה' המקדש והשכינה בפרשה מדובר בהמשך לפרשת 'תרומה' על ההוראות בענייני בניית המשכן - מקדש, התקנת כליו והכנת הכהנים. לקראת סוף הפרשה לפני תיאור המזבח, אנו מוצאים ביטוי חשוב, אותה תפיסה דתית שבפרשה הקודמת ('תרומה'): "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים". ועוד נאמר שהאל שוכן בתוך העם, מתוך זיקה ליציאת מצרים: " וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם". אנחנו מדגישים את המ

'אָהַבְתִּי' - פרשת 'משפטים' הוא מרגיש טוב ובטוח בחייו. לא חסר לו שום דבר. יש לו סדר יום מאורגן למופת והוא מרוצה מעבודתו היומית. הוא מעריך מאוד את אדונו, אוהב אותו, ולכן רוצה להישאר איתו לעד. הקשר החם, מופיע גם מצידו של האדון, שאף הוא אוהב את העבד. אלה חלק מהמסיבות שבגללן העבד אינו מעוניין לצאת אל חירות העולם, למרות שהחוק המקראי מתיר ומאפשר לו, והוא אמור עתה להשתחרר מעבדותו. לכן בפרשה, כמו מצוטט ואומר העבד:" אהבתי את אדני לא אצא חפשי" (שמות, כא ה-ו). המקרא יגיב לאירוע מפתיע