'מי ומי'? - פרשת 'בא'

'מי ומי'? - פרשת 'בא'

גם לאחר המכה השביעית, הברד, היורד מהשמיים ונוחת על הארץ:" וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד" ,

פרעה מלך מצרים עדיין אינו מוכן לשחרר את העם מסבלותיו גם לזמן קצר. משה במעמד זה פונה לפרעה ומבקש ממנו לחוג לה' במדבר: "שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.... חַג יְהוָֹה לָנוּ...". פרעה תמה על הבקשה, שואל ומבקש לדעת : " מִי וָמִי הַהֹלְכִים"?

על שאלה זו עונה משה בפירוט ובדיוק:" בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ ". פרעה ידחה את בקשתו של משה. כאן מתגלעת מחלוקת עקרונית בין שתי הציבילזאציות ,זו המצרית וזו העברית, לגבי אופי החוויה הדתית.

הגישה העברית

בתשובתו לפרעה מציג משה תפיסה כוללת: חובתו של כל העם – גברים, נשים, ילדים וזקנים - להשתתף בפולחן. כולם ראויים ושותפים לחגיגה הדתית. החוויה הדתית, לפי גישה זו, נבנית מתוך השתתפותם של כל מרכיבי העם. על פי עקרון החירות והשוויון של האל העברי, לכל אדם זכות בלתי מעורערת להשתייך למערכת החברתית והדתית. משה מדגיש גם את אחדות הקולקטיב – העם – ואת הקשר ההדדי בין הדורות: חוויית המבוגרים מושפעת מחוויית הילדים, והפרדה ביניהם, כפי שמציע פרעה, פוגעת פגיעה קשה במרקם החברתי. גישה זו משקפת גם את האחריות המוטלת על ההורים לחינוך ילדיהם. בהמשך סיפור יציאת מצרים אנו מוצאים את הציווי: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" – סיפור היציאה לחירות מיועד גם לבנים ולבנות, ללמד שתודעת החירות נרכשת כבר מגיל צעיר.

הגישה המצרית

בתגובתו לדברי משה אומר פרעה: "לֹא כֵן, לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה" – והוא מגרש את משה ואהרן מארמונו.

פרעה מוכן לשחרר רק את הגברים, ומסרב לקבל את העמדה העברית הכוללנית. בעיניו קיימת היררכיה ברורה בתוך החברה: מעמד מסוים הוא בעל זכויות ייחודיות, הפועל מתוך עליונות והפרדה משאר העם. לא כל שכבות החברה ראויות להשתתף באופן שוויוני בחוויה הדתית.

היציאה ההדרגתית

הבקשה החוזרת בפי משה: "שלח את עמי ויעבדוני", מתפרשת כיציאה לחוג באופן זמני במדבר סיני.

תביעת משה לעשות חג לה' במדבר משמעה גם שעל העם להתכונן נפשית ליציאה ממצרים -"דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר" . העם צריך להיות מוכן להתבטל מעבודה למשך מספר ימים (!). זוהי חופשה שנתית שאינה באה בחשבון במצרים הפרעונית.

ההליכה אל המדבר ועשיית החג עצמו הן ביטוי ראשוני לחירות העם. על העם עצמו להתרגל לרעיון, לאזור אומץ ותעוזה כדי לצאת מהרגלי העבדות. העם עדיין לא מוכן ליציאה מוחלטת ממצב העבדות. כדי שהמסע אל החירות יתחיל חייבים להתקיים תנאים רבים חיצוניים ופנימיים.

בתכנית הכללית לשחרור העם - אלהים אומר למשה:" וְהוֹצֵאתִי... "וגאלתי", אך אין מדובר בגאולה מיידית, אלא בתהליך רב שלבי והדרגתי. זהו תהליך השתחררות ארוכת זמן, לא קצרה כפי שנדמה, אלא מתמשכת, נאמר אולי שנה ויותר. הפגישות חוזרות ונשנות בין משה לפרעה, והמכות צריכות להדהד גם בתודעת העם המשועבד את מושג החירות. מכל מקום, העם לא ייצא מוכן לגמרי לחירות. תודעת החירות תתפתח ותתבסס אצל העם רק לאחר זמן רב, כאשר ישהה שנים רבות במדבר.

נעיר כי רעיון הבריחה ממצרים אינו עולה, כי הוא מעיד על חוסר התמודדות ישירה עם השליט. להיפך, המקרא מדגיש כי העם ייצא ממצרים באישור מוחלט של השלטון. נוסיף כי עם העבדים, אינו בשל עדיין, וכמובן לא מחזיק בתודעה של עבד היכול למרוד באדונו.

'רע' - אל השמש

בדבריו אל משה ממשיך פרעה במאבקו התיאולוגי נגד אלוהי משה.

פרעה דבק באלוהיו - 'רע' ('רעה') ומאמין בכוחו הרב. 'רע' הוא אלהי השמש, ולפי האמונה המצרית הוא שיפגע בעברים ההולכים לחגוג ממזרח למצרים, לכן פרעה אומר למשה: "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם". דווקא שם במקום אליו נועדו העברים ללכת - למזרח, בו השמש עולה ולכאורה חלשה באורה. בעיניים המצריות אור השמש, אותו מייצג האל 'רע'- מתגבר רק כשהיא בחצי השמיים המצריות בדרכה למערב.

האור והארבה

לאחר הסירוב, משה מגיב להערתו של פרעה על אל השמש - 'רע': "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם". המכה הבאה – השמינית -שתבוא על מצרים, תכוון לעניין אור השמש - הארבה. נחילי הארבה יבואו על מצרים מכיוון מזרח דווקא: "וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה".

התוצאה מוחשית וברורה:" וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ"

באופן סמלי זו תהיה פגיעה קשה באלוהות המצרית. החושך החלקי על הארץ יצביע על חולשתו של האל המצרי 'רע'.

נוסיף כי האור הוא גם המסמן להכרה ולהבנה האנושית, מה שפרעה חסר.

ההבנה הפרעונית

גם לאחר מכה קשה זו פרעה עוד לא רואה את המציאות כפי שהיא. אמנם, ייתכן כי הוא תופס טוב יותר את תביעת האל העברי לעובדו מתוך חירות בחגו, אך הוא מסרב להיכנע ולקבל את תביעת משה. נדרשים לפחות עוד שני שלבים חשובים, מכת חושך ומכת בכורות שגם הן יפגעו בלב האמונות המצריות של פרעה.

אמנם גם לאחר שתי מכות אלה יתחרט פרעה, וישנה דעתו.

הוא יבקש שלא לשחרר את אחיזתו מהעם, ולא יכיר בעקרון החירות האנושית. רק עם מותו בים סוף, יוכל העם העברי לעשות את צעדיו הראשונים במסע החירות שלו.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".