איך להתכונן? - פרשת 'יתרו'

איך להתכונן? - פרשת 'יתרו'

מעמד חדש

העם היוצא ממצרים, חוצה את ים סוף, מגיע לאחר כשלושה חודשים אל תחתית הר סיני במדבר.שם הוא נקרא להתחייבות כללית לברית ייחודית בינו לבין האל,ולקבלת מעמדו החדש, כעם סגולה הנושא תפקיד בעולם. העם נענה ומסכים לקריאה זו של משה ומכריז: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה". מכאן הוא מעיד על עצמו על כך שהוא מתחייב לקבל את תוכן הברית בינו לבין האל שתימסר לו בהמשך. אירוע חשוב זה, התגלות הדיבור האלוהי, לעם כולו, לא יתרחש מיידית.

שלושה ימים

העם מתבקש להתכונן למפגש עם הדיבור, שמיעת חוק הברית. לשם כך משה תובע ואומר לעם: "הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים". למה בדיוק הכוונה? בהמשך אנו מוצאים פירוט מה:'אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה'. ניתן להבין זאת כהכינו נפשיכם, מקדו כל כוחות מחשבתכם לעניין אחד בלבד, הוא שמיעת הקול המדבר. המקרא איננו מפרש מעבר לכך. יש מפרשים כי מדובר בהכנה חיצונית - התנקות גופנית סמלית, והתכוונות פנימית בו זמנית. אחרים מצביעים על הצורך בפינוי חלל פנימי להשתוקקות לשמוע, התאוות לדבר. אפשרות אחרת היא כי מדובר בצורך בהשתחררות מדפוסי דחפים כתאווה או "יצר הרע" שמקורם בעברו של העם. שלושת הימים נחוצים כזמן הכרחי, כבתהליך התבודדות, בו האדם עורך חשבון פנימי שמטרתו לנקות ולטהר נבכי נשמתו.

כרוניקה ידועה מראש?

לאחר שמיעת עשרת הדברות, תגובת העם המובאת מפתיעה. העם חושש ומפחד מפני המשכה של התגלות הדיבור והוא נסוג :"וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". הוא מבטא זאת בבקשתו בדבריו אל משה : " דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ". הפחד הגדול הוא מפני הקול והדיבור העלולים לדעתם להמיתם עוד מעט אם ימשיכו לשמוע: "פֶּן נָמוּת". העם בחרדה. הבלבול אצל העם הוא בין חוויית המוות הסמלית לבין זו הממשית. הם חווים סוג של טראומה נפשית. אנו מוצאים פה מימד של כישלון בהתנסות החשובה הזו. החוויה יוצאת הדופן הזו, שלוותה בלא מעט סוגי קולות מול הר סיני, כמו חרגה מהרגלי השמיעה של העם.נוכחות הקולות החזקים, המראות והדיבור הציפו את תחושות ויכולת הקליטה של העם, שלא יכול היה עוד לעמוד בחוויה כל כך אינטנסיבית. לא ברור אם בהסתייגותו הבולטת, העם קלט או הפנים משהו מתוכן עשרת הדברים. נדמה שגם לאחר אירוע ההתגלות, העם עדיין חי בתפיסה עצמית של עבד, אחוז, סגור ותלוי במעגלי דמיונו. הוא מסרב ומתנגד עדיין לתביעה של החוק האוסר עליו להישאר צמוד לדחפיו הראשוניים.

למרות זאת

יתכן כי העם לא הוכן כראוי. אולי משך הזמן היה קצר מידי, ומשה הזדרז מידי בהובלתו של העם לקראת חווית המפגש עם הדיבור האלהי: "וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים". לפיכך לא היה זה כלל העיתוי המתאים להיכנס בברית, ולהפנים מערכת חוקים חדשה. העם לא היה פנוי נפשית לגמרי, לא הוסרו אצלו כל סיגי חשיבת העבד ותפיסתו העצמית, שרשמם נותר אצלו מתקופת עבדותו במצרים. יתכן כי היה עדיין חסר רצון או השתוקקות להיכנס למצב התודעתי החדש.

למרות אי בגרותו זו של העם, היה הכרח לקיים את אירוע הברית במקום ובזמן. כמו היה צורך בהשפעת ה'חותמת' הזו, גם אם היא איננה נקבעת לגמרי בנפש העם. האירוע של דבר החוק התרחש אף על פי כן, כי לפי תפיסת המקרא אין שום הצדקה להתעכב יותר מידי בכניסה ובקבלת מערכת החוק והמשפט.

זוהי תחילתה של דרך ארוכה, בה העם יתמודד ללא הרף על הפנמת הדברות אשר שמע. הוא יצטרך שוב ושוב להקשיב מחדש, לאשר הוא מסתייג ממנו.

מדובר כאן במיוחד בדברה השנייה (הקשורה בראשונה), שהיא החשובה ביותר, שלילת העבודה הזרה - עבודת האלילים:

"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים". זאת מאחר שהאדם מבקש באופן מתמיד לעצב בדמותו שלו את האל-חוק, לו הוא מבקש לציית. העם, לדוגמה עלול היה להפוך את משה 'איש האלהים' לאלוהיו שלו, ממש כך, בכל רגע במסעו במדבר. זאת לומר כי יכול האדם להתפתות אף במחשבתו ובדמיונו, ולעבוד אל שיצר במחשבתו. הוא כמי ששואף לחוק אישי יותר, אותו הוא משרטט בעצמו ומתמרן לפי רצונו השרירותי. האדם מרגיש צורך עמוק, כמעט כמו דחף בלתי נשלט, להתאים את החוק לשגיונותיו שלו. עיקרון זה, של ההיפרדות מהדמיון המשטה המתבטא בעבודת האלילים, העם צריך להכיר כבר בצעדיו הראשונים בדרך החירות שהוא סולל לעצמו. אין מניעה לפיכך משמיעת הדיבור האלוהי כבר בשלב ההתפתחותי הראשוני הזה של העם גם במחיר ההחמצה של האירוע.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".