הנסיון המתמיד - פרשת 'ראה'

הנסיון המתמיד - פרשת 'ראה'

בפרשה מובאת עמדה מפתיעה לגמרי.על האדם להתמודד באופן עקרוני ולכתחילה עם נסיון מאתגר: "מְנַסֶּה יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם". הנסיון צפוי ומוכר. מדובר למעשה בדברים שנושאים נביאים שונים הפונים אל העם ומבקשים לשכנע אותו לעבוד עבודה זרה יחד איתם: "נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים". מה מטרתו של הנסיון? האם זה תרגיל הכרחי להגברת תודעת האדם? עידוד להכרה מעמיקה שבאה לאחר בירור? אחת התשובות המובאות היא שהנסיון מטרתו להגביר את האהבה לאמת.: "הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהוָֹה".

אין זה אירוע חד פעמי. הביטוי בפרשה המתאר את הופעת נביאים אלה: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא", מתפרש כתופעה רגילה החוזרת על עצמה, ולא כעניין חריג. הנסיון הזה מתואר כמבחן מתמיד ליחסו של האדם לאל ולאמת. נדמה כי נסיון זה מופיע אפריורית כמרכיב חשוב בעבודה הדתית. זאת לומר שהנסיון, שבפניו עומד האדם, הוא קבוע ומובנה בכוונה תחילה בתוך המערכת האמונית - דתית. האדם מועד להתמודד עם זאת בכל משך חייו, ולא רק בשלב מסויים או באופן מקרי במעגל החיים. האדם יהיה חייב לעמוד בפני הנסיון הזה שוב ושוב, בין אם ירצה ובין אם לא ירצה. ה'בעל שם טוב' מדגיש כי הציווי של התורה אינו עוסק רק בעניין קיום מצוות, בלימוד או בהיזהרות מלחטוא. בלשונו הוא אומר: "כי עולם הזה הוא עולם הנסיון". אם מאפיינו של העולם הזה הוא הנסיון, אז לא ניתן להתחמק מהנסיון. אין דרך להימנע מההתמודדות עם דברי הנביאים שבפיהם גם דברי אמת -כפי שהמקרא מדגיש -הנקשרים לעבודת אלילים.

הפיתוי

נסיון זה הוא חלק מתופעה כללית הנובעת מהמצב החברתי-פוליטי.נביאים צצים ועולים כאופנות מתחלפות. הם מציעים בעטיפותשונות אלהים חדשים, ולמעשה שיעבוד חדש, שהוא אופיה האידיאולוגי והמהותי של עבודת האלילים. המקרא מדגיש כי יש בכוח הנביאים להביא הוכחות ממשיות לעמדתם, אות ומופת: "וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ". כמו עמדתם בנויה ממהלך רעיוני מחושב ואובייקטיבי. יש להם יכולת רטורית, ומיומנות לשלב עובדות הקשורות באמת המדעית, החברתית והפוליטית בפני ציבור השומעים. כדי לשכנע את שומעיהםהם לדוגמה מציגים תמונת עולם חדשה המוחקת את העבר, כדי להוציאלכאורה את האדם מהרצף ההסטורי. במקרה זה הנביא מבטל את סיפור יציאת מצרים והגאולה:" דִבֶּר סָרָה עַל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים". בכך הם מבקשים באופן לא ישיר ולא גלוי, לצמצם את חירות האדם.

אי ידיעה

הנביאים האלה מבססים את עמדתם על אי ידיעתם של השומעים.הפיתוי לשומעים אותם כרוך דווקא באי ידיעה לגבי האדיאולוגיה או האמונה החדשה. הנביאים קוראים אל דרך לא מוכרת כלל : "את אשר לא ידעתם". מסתוריות התפיסה החדשה, העובדה שהיא איננה מובנת כלל, הן אלה שדווקא מושכות את השומעים לקבל אותה ולהתפתות לה. אי ידיעה זו מתפרשת בספרות החסידית כאידאולוגיה שאין בה דעת. נמשך האדם, למקום שאין בו הבנה ושכל. הוא דבק בחלל הריק.

הכסף

בפרשנות החסידית אחת הסיבות לפיתוי לעבודה זרה, על ידי הנביאים נובע מכך שהעבודה הזרה קשורה לרווח כספי:"בעבור התועלת המדומה שאתם רואים בעבודת גילולים, וההצלחה הבאה על ידם בעושר ונכסים"('ערבי נחל').פסילי האלילות מכוסים בכסף ובזהב כדי להבטיח עוד ועוד עושר חומרי.כוח המשיכה של הערך הכלכלי - כספי גדול ביותר.הנביא מציג את עמדתו החדשה כמועילה חומרית לשומע.ניתן לראות בכך ביטוי לגישה קפיטליסטית קיצונית המעוניינת לפתות את האדם להשתעבד יותר ויותר למכונת הכסף, שאינה חדלה מלפעול ולהפעיל את האדם.

גבולות האמת

הנסיון הוא למעשה בחירה קשה מאוד בין שתי העמדות, בין האמת והשקר, בין זו המושכת לכיוון עבודת האלילים, לבין זו המתנגדת לה. השקר מוצג כתפיסה שיש לה שורשים טבעיים- כמו עץ- הנעוצים באדמת העולם בדומה לאמת. הנביאים המפתים מנצלים גם קשרי משפחה, ופועלים בעזרת מניפולציות אחרות, בנוסף ליכולתם לחולל קסמים או שינויים בטבע. הם עושים שימוש בטכניקות רבות כדי לפתות לדבריהם. הם מציגים את מעשיהם כהוכחות לאמת המעידה על מעמדם כנביאים. מכאן הם מבקשים להוכיח גם את נכונות עמדתם האידיאולוגית. בספרות הנבואה הם מכונים נביאי שקר (אף שאין הם מטיפים לעבודה זרה), כאשר העם כולו אינו מצליח כלל להבחין בינם לבין נביאי האמת. הקרבה בין שני סוגי השיח גדולה.האתגר לשומע הוא לפיכך מורכב וגדול, עליו לשאוף לברר ולהפריד את האמת מהשקר, כאשר השתיים אחוזות זו בזו.נאמר כי למעשה מציע המקרא לחנך לאהבת האמת. זוהי השאיפה העקרונית לחיפוש אחר עקרון האמת, שאיננו בלתי תלוי בחברה ובפוליטיקה, ואין זו אמת מתמטית או מדעית. אכן מהשקר הסובב והנוכח בכל מסגרות החברה לא ניתן לגמרי להתרחק. אך התורה מצווה על האדם לעשות מאמץ נפשי ושכלי כדי לברור את האמת מהשקר באופ מתמיד כחלק מהווית חייו. דברים אלה נכונים פי כמה בימינו אלה, כאשר בתקופת הפוסט-אמת, הטכנולוגיה שותפה יותר מתמיד לכיסוי האמת ולטשטושה עד יצירת בדיה של המציאות. אנו חווים זאת כמעט כל יום. מדובר גם בהתנהגות פוליטקאים ומשפיענים למיניהם- שהחליפו את נביאי השקר- הפועלים ללא הרף לעוות ככל היותר, את מה שניתן לראות ולתפוס מן המציאות החברתית והפוליטית כפי שהיא. אלה כבר אינם בוחלים בשום פיתויי קסם וכזבים כדי למכור את מרכולתם. בתקופה יוצאת דופן זו בה אנו חיים יש ללמוד ולרכוש כלי בקורת ומחשבה חדשים כדי להתמודד עם תופעת הפוסט-אמת.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".