המלחמה המיותרת - פרשת 'דברים'

המלחמה המיותרת - פרשת 'דברים'

ביקורת חוזרת

בפרשת 'דברים', על סף הכניסה לארץ כנען, בערבות מואב, חוזר משה בפני העם ומדבר על האירועים שהתרחשו במסעם במדבר עד כה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה". לאחר ארבעים שנים של הליכה במדבר, מדגיש המקרא שיש הכרח להזכיר לעם חלק ממעשיו, כשלונותיו ומהתנהגותו הבעייתית החוזרת ונשנית. בעצם מדובר פה בביקורת שנייה על היותם מתמרדים כנגד דברי ה' בפי משה, לאחר הביקורת הראשונה שנאמרה בזמן התרחשות המרי של העם. צורך לחזור על הבקורת נובע מכך שיש דברים שניתן לפרש ולומר אותם רק לאחר משך זמן ארוך. הריחוק בזמן ובמקום מהאירועים מאפשר הדגשה מתוך פרספקטיבה אחרת. העם באופן זה גם יעביר את המסר החוזר הזה לילדיו. שמיעה שנייה וחוזרת על הדברים חודרת עמוק יותר אל התודעה.העם בסוף הדרך, כאשר הוא מגיע קרוב מאוד למחוז חפצו, כנען, פתוח וקשיב יותר לקבל ביקורת. המסע הארוך העצים את נסיונו והרחיב את תודעתו. כמו העם בשל יותר בגילו לקבל תוכחות מפי המנהיג משה על מעשיו בעבר.משה הקרוב למותו בגילו הזקן, אף הוא אומר את דבריו אל העם מתוך התנסותו הארוכה, וממבט של מי שכבר חווה, התמודד והתעמת עם העם אותו הוא עכשיו מכיר היטב .

חטא המרגלים

אירוע אחד מובא פעמיים בנאום משה, הן בפרק א' והן בפרק ב'.זהו הקונפליקט הקשה בין העם לבין משה בעניין המרגלים שנשלחו לרגל בארץ כנען, והמלחמה שהתרחשה בעקבותיו. המקרה מסופר בפירוט בספר 'במדבר' בפרקים יג- יד. המקרא למעשה מביא שלוש נוסחאות לסיפור או חלקים ממנו וההבדלים ביניהם משמעותיים.

בסיפור המרגלים, העם קיבל כלשונו את מאמר המרגלים על אי האפשרות להיכנס לכנען בגלל הנפילים שנמצאו בארץ. העונש על כך חמור וקשה ביותר. משה כועס על אי האמון ביכולתו של העם להיכנס לארץ כנען, ולכן יהיה עליהם להישאר במדבר, לנדוד בו עוד 38 שנים, וסך הכל 40 שנה מצאתם ממצרים, לפני שהדור החדש הוא שיבוא וייכנס לארץ כנען.

הדור שיצא ממצרים אשר נשבה בדמיונותיו ונכנע לפחדיו מפני תושבי כנען, אינו ראוי כלל להיכנס לארץ.

המלחמה המיותרת

אחר העימות עם משה, בו הוא מוכיח קשות את העם והמרגלים, העם מנסה לתקן את עמדתו באופן קיצוני ולגלות את אמונו בעצמו. תודעת האשמה ואי יכולת להתמודד עם טעותם דוחפים אותם לפעולה לא מבוקרת וספונטנית. הם מחליטים על דעתם לעלות ולהילחם בעמי כנען:" וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַיהוָֹה אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה". משה מתנגד באופן נחרץ למהלך זה שמעיד על חולשה רגשית של העם : "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ". למרות זאת העם מתעקש לפעול, ומתנהג מבלי משים כמורד שוב במשה ומסרב לדברי אזהרתו. תגובת העם נובעת לכאורה מתוך הכרה בטעותם ובחטאם, פירושם השגוי את דברי המרגלים. הלוחמים העולים מפסידים בקרב כצפוי, ואויביהם רודפים אחריהם ומכים אותם : "וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה".

אנשי המלחמה

בפרשה בהמשך בפרק ב', מובא תיאור חדש, וורסיה שלישית של סיפור המרגלים, שאינו ברור די צורכו. פה מודגש שהדור אשר היה צריך להיענש על החטא הוא דווקא זה של אנשי המלחמה, שאינם נזכרים בשני הסיפורים הקודמים ולא העם: " עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה". עניין שני מפתיע הוא שאנשי המלחמה נענשו על ידי האל עצמו ולא מתו במלחמה שיזמו, כמו המתואר בשני הסיפורים האחרים:" וְגַם יַד יְהוָֹה הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם". מכאן אנו למדים, בניגוד לשני הסיפורים הקודמים, כי לא כל העם נענש, אלא רק אלה שהיו אנשי המלחמה. האם מדובר באלה אשר טעו בהערכתם לגבי המצב הצבאי בכנען והתנגדו בתחילה לעלות לכנען?. או באנשי המלחמה אשר יזמו מעצמם בשלב שני את המלחמה המיותרת?

המלחמה והדיבור

במדרש 'מכילתא דרבי ישמעאל'('בא') נאמר באופן מפתיע שרק לאחר שמתו כל אנשי המלחמה (אלה אשר יזמו את המלחמה) חזר הדיבור האלהי אל משה. זאת בעקבות הפסוק המפתיע על אנשי המלחמה: "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה", והפסוק שלאחריו: "וידבר ה' אלי לאמר" (דברים ב, טז - יז). המדרש קושר את הדיבור אל משה במותם של כל אנשי המלחמה: מותם הינו התנאי לחידוש הדיבור אל משה. מכאן שזכרון המלחמה ונוכחות אנשי הצבא הם שמנעו ממשה לקבל את הדיבור האלהי. נזכיר כי המלחמה היתה מיותרת לגמרי, וגרמה להרג בלי כל טעם ותכלית. כתוצאה מכך איבד משה את השראתו, ונכנס למצב של שתיקה מתמשכת. שלושים ושמונה שנה נמשך העיכוב בדיבור אל משה. הפגיעה של אנשי המלחמה לא היתה רק בעצמם ובעם, אלא החלישה מאוד את מעמדו של משה כמנהיג. לומר לנו מלחמות מיותרות הנובעות מקפריזה של אנשי הצבא מביאות לפגיעה מוסרית קשה בעם, לאיבוד המימד הרוחני שלו ושל מנהיגיו.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".