פרשת 'ואתחנן' - 'לעמוד מול'

פרשת 'ואתחנן' - 'לעמוד מול'

בדבריו של משה סמוך לפטירתו, מוזכר שוב ושוב המקום בו העם שוהה, בגיא הקרוב לממלכת מואב, מול בית עבודת האלילים המואבית 'בית פעור'. מדוע מדגיש המקרא את הנוכחות של ישראל דווקא שם? המונח 'מול' המציין עמידה נוכח חוזר מספר פעמים. כך אומר משה: "וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר". נדמה כי דרך ציון האתר הגיאוגרפי של שני העמים, אנו מוצאים רמזים למאבק בין שתי תפיסות עולם מנוגדות, זו של ישראל וזו של מואב. נזכיר גם כי משה נקבר במקום לא נודע, אך מחוץ לגבולות כנען, באותו מרחב : " בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר".

האלוהות המואבית 'פעור' מוצגת בשם זה, המבטא את כוח הבליעה של האל בפיו, וזה הגורם למוות (מקבילה לאל 'מות' הכנעני). הדימוי לפעור -לפתוח, הוא כדימוי השאול הפותחת פיה לבלוע את בני האדם, לאסוף אותם לתוכה אל מעמקי עולם המתים מתחת לאדמה.חטאו של עם ישראל במדבר נקשר במובהק אל אלוהות מוות זו. העם הקריב זבחי מתים לאל המוות 'פעור' כפי שמוזכר במפורש: "וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים" (תהילים קו כח). אך יש צד נוסף באלוהות הזו, הנקשרת גם לפולחן מיני ללא רסן, כפי שמתואר בספר במדבר (פרק כה) לגבי חטא אחר של העם- לאחר דברי בלעם- כאשר העם פורק עול,ופונה לזנות עם בנות מואב :"...וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן". המקרא מתייחס בחומרה רבה ביותר לחטא זה שנקשר, לפולחן האל בעל 'פעור' . כך נרקמים פה מוות וזנות באותה מסגרת פולחנית. התנהגות העם ניזונה מדחפי המוות והמין שאינם נשלטים, וכך נוצרה אף זיקה נפשית בין שני הדחפים . אזכור העמידה מול בית האל 'פעור' הוא הביטוי להתנגדות לערכים האליליים של הסגידה לכוחות המוות והמין, כאילו היו חלק של הטבע בכלל, וטבעו של האדם בפרט. לעומת זאת המודל הישראלי -שאינו מפורש פה- שואף לריסון דחפים אלה, ומבקש דרך אחרת לקיום העם.

את חטאיו ואת הסכנה ביומרה הכוחנית-טוטאלית של אלוהות מואב-פעור- מצווה העם לזכור היטב, במיוחד לפני הכניסה לארץ כנען. מסיבה זו העם נאלץ לשהות מול בית פעור, כדי שיוכל לראות להתבונן ולהיזכר שוב ושוב באלוהות המסוכנת הזו שכוחה לפתות אותו מצוי באופן תמידי. זוהי אזהרה מתמשכת לעם הכורכת את עברו וחטאו במדבר עם עתידו הקרוב בכנען. שם, בכנען, יופיעו אלוהויות כנעניות דומות עם מאפיינים קרובים מאוד לזה של 'בעל פעור'. פיתויים אלה נוכחים תמיד בקרב העם כפי המאמר התלמודי :'אין אפוטרופוס לעריות'(כתובות יג, ב). דחפי המוות אצל העם מופיעים אף הם לעיתים קרובות, כמו לדוגמה באירועי מלחמה. נוכל גם לנסח זאת להיפך, השיעבוד לדחף המוות ולזנות הוא עבודת אלילים.

ההר והגיא

מקדש האל האלילי, 'בעל פעור' לא נעלם, ונמצא נוכח תמיד על ראש ההר בארץ מואב: "ויקח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר"(במדבר כג), לעומת זאת על העם לשהות דווקא מולו בתחתית ההר, בגיא. הבדל הטופוגרפי הזה הוסבר במסורת הפרשנית, כניגוד בין הגאווה המואבית לבין הענווה הישראלית. המקום הגבוה- ראש ההר- רומז ליומרת השליטה המוחלטת של המואבים ואלילם- פעור, ובטחונם המוחלט בטבע. המקום הנמוך- הגיא רומז לעמדת ישראל, זוהי התביעה מחד לנטרול פנטסיות כוחניות, מגאלומניה חברתית ופוליטית, ומאידך התביעה לבקשת מימד תודעה צנועה ביחס למעמדו וכוחו של העם. מסיבה זו משה נקבר בגיא מול בית פעור, במקום שלא נודע. זאת להזכיר לעם כי משה הוא הדמות שמסמלת את המאבק בין שתי התרבויות המנוגדות. היעדר ציון מקום קבורתו בא להנכיח את הענווה שבהעדר הידיעה.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".