להשאיר אבק - פרשת 'וישלח'

להשאיר אבק - פרשת 'וישלח'

בלילה בדרך, כשהוא לגמרי לבד "-וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ", יעקב חולם על עצמו.

שוב ליעקב חלום משמעותי - כמו בצאתו מכנען - לפני שיבתו לארץ כנען- מולדתו. בצאתו מכנען חלם יעקב על סולם שראשו מגיע השמימה, ובחלומו מלאכים עולים ויורדים בו, והוא רואה עצמו שוכב, פאסיבי על אדמת האבנים. בחלום זה על גבול הכניסה לכנען, יעקב רואה עצמו אקטיבי, פועל, ומדבר במשך זמן רב, לאורך כל הלילה כולו.

הפנים

בחלומו הוא מציג עצמו נאבק במשך הלילה באיש, פנים אל פנים:

"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".

הוא מפעיל כוח פיסי כנגד האיש, המסמל את הצד האחר שלו.

זה הבורח ומסתתר. את מאפיין זה באישיותו, יעקב צריך תחילה לחשוף ואחר כך להכריע, מבלי שיוכל לבטלו לגמרי. זהו המרכיב הנעלם בתוכו, כמי שרגיל לברוח מהעימות. בעברו הרחוק יעקב כבר נאבק, אבל באופן שונה לגמרי, הוא היה מאחור. הוא אחז בעקב רגלו של אחיו עשיו ועכבו, בצאת שניהם מרחם אמם רבקה. עכשיו הוא עומד נוכח, פנים מול פנים, ופוגש את עצמו בלילה זה.

להיאבק ולצלוע

השורש ע.ק.ב בשמו של יעקב קרוב לשורש א.ב.ק: "וַיֵּאָבֵק".

יעקב יודע שאינו בעל כוח בלתי מוגבל ,הוא יודע שכוחו הנפשי והפיסי אינו יכול לכל. לכן המאבק- עם ה'איש'- נמשך כל הלילה עד אור הבוקר, ואינו מסתיים באחת. ממאבק זה יוצא יעקב צולע -"וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ". מעכשיו יהיה חייב להאט את מהלכו בחיים. הוא מכיר בכך שכבר ברח פעמיים, בראשונה מפני עשיו אחיו מכנען לחרן, ובשנייה מפני לבן חמיו מחרן לכנען.

אין מקום יותר לבריחה, גם כמי שצולע ברגלו. בהגיעו לכנען הוא חייב להתנהג אחרת, להסתכל אל המציאות מקרוב ,

כשהוא נוכח ועומד מולה פנים אל פנים.

המעבר והעבר

אירוע החלום מתרחש במעבר ה'יבוק': "וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק".

השם 'יבוק' קרוב לשם 'יעקב'. המעבר הגיאוגרפי הוא גם ביטוי לשינוי הפנימי אצל יעקב, מעבר מזהות אחת לזהות שנייה.

חציית המרחב בין שני התחומים משמעה רכישת תעודת זהות חדשה ליעקב. המקום קובע. קו הגבול מפריד בין זהות לזהות, בין זהות זה התלותי בגלות לבין זה המקומי העצמאי במולדתו.

מעתה בכנען לא יהיה תחת חסותו של חמיו לבן, אלא יהיה עצמאי לחלוטין.

הדרך לרכישת הזהות החדשה (העוברת גם בחלום המאבק הלילי)

מביאה את יעקב לצורך להתנתק מעברו. המעבר מארץ חרן לארץ כנען מנכיח את ההכרח להשתחרר מעקבות עברו הרחוק, זאת אומרת מיחסיו עם אחיו עשיו. על זכרון העבר הרחוק לחדול מלהיות מעכב בקיומו העתידי של יעקב. על יעקב לקנות מחדש את חירותו הנפשית והפיסית.

אבק באוויר

המדרש בתלמוד 'חולין' מפרש את הביטוי המקראי 'ויאבק יעקב':

"מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד". המאבק הממושך בין השניים (שהם אחד) מביא לחיכוך בקרקע, כך שאבק עולה ממנה לשמיים.

המאבק יוצר זכרון. ההתאבקות, הפכה להיות בקשה, כמו קטורת העולה מעלה. המאבק מבטא מסר מעבר לו. יש לו מטרה נוספת,

האבק המגיע לפני כסא הכבוד הוא כתפילה לפיוס ולשלום, כאשר הכוח הפיסי הופך להיות כוח רוחני.

רכות

כתוצאה מן המאבק :"וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב".

הירך נקראת כך משום שהיא איבר רך בגוף. דרך הירך, יעקב גם מגלה את חולשתו המעידה על זהותו החדשה.נקיעת הירך מצביעה שגם גופו זוכר. הרושם של כוחו ומגבלותיו חקוקים בו. ירך רגלו תזכיר לו שלהימנעות ממאבק וכן למאבק העצמי יש מחיר פיזי הנרשם בגוף.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב"