השקר והחסד - פרשת 'וירא'

השקר והחסד - פרשת 'וירא'

בפרשה מופיעים שני סיפורים נפרדים על אירועים דרמטיים שמתרחשים בעקבות הקשר בין אבימלך מלך גרר הפלשתי לבין אברהם. באופן זה המקרא מבסס תיאור של מערכת יחסים בין השניים, ואנו עדים גם לזיקה המעניינת בין שני הסיפורים.

אתיקה משותפת

בסיפור הראשון (פרק כ) נאלץ אברהם כדי להגן על עצמו מפני אבימלך (בדומה למקרה עם פרעה מלך מצרים) לשקר לאבימלך במובן מה, כאשר הוא אומר ששרה היא אחותו ולא אשתו. אי אמירת האמת מובילה כמעט ליחסי אישות בין אבימלך לבין שרה. אבימלך ירא האלהים מרגיש באיסור, ונמנע מלקרב אל שרה. הוא מודה ומכיר בטעותו. אחר שהאירוע מסתיים בטוב, אבימלך מתוך רגשי תודה מעניק לאברהם ולשרה מתנות. אברהם מצידו מתפלל על אבימלך שלמרות הכל נענש במידת מה. נדמה אפילו שלשניהם יש אלוהים משותף, ולא עוד, אלא שאבימלך מכיר באתיקה המשותפת לו ולאברהם. זוהי ההכרה והשמירה על הדיבר השביעי בעשרת הדברות 'לא תנאף'. עניין זה מפתיע הן את אברהם שלא ציפה לזאת והן את הקורא.

זכרון העבר

למרות שהקונפליקט בינו לבין אברהם בעניין שרה הסתיים מכבר,נשאר אבימלך עם הטעם המר של השקר של אברהם בעניין אשתו. בעקבות זאת, כך בסיפור השני(פרק כא) המופיע לאחר הולדת יצחק,הוא מבקש לחייב את אברהם בשבועה מפתיעה. הוא מבקש חסד מאברהם. בבקשת התחייבות יוצאת דופן הוא מוסיף עוד תביעה מצד אברהם לא לשקר לו לגבי העתיד הקרוב והרחוק: "אִם תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י ". מכאן שאין לאבימלך אמון מלא באברהם. תביעה זו מיותרת, מאחר שכל שבועה שהיא, משמעה הימנעות משקר. ההדגשה מעידה על כך שאבימלך בוחש עדיין בעבר,ואינו משוחרר ממנה, וזוהי חולשתו. מצידו אברהם מקבל את תביעת אבימלך ללא עוררין.למרות ניסוחה הבעייתי הן ביחסה לעבר והן אי שגרתיות התביעת (עשיית חסד לאבימלך) אברהם נשבע מיד, מתעלם מן הקונפליקט הסמוי ואינו נכנס לעימות. גישתו של מלך גרר שתובעת חסד ושבועה תחילה,אינה דרך המלך המקראית. מערכת יחסים מלאה כוללתעשיית ברית בין שני הצדדים כבר בתחילת מסלול היחסים.מטבע הדברים היתה הברית צריכה להתממש כבר כאן.

לתבוע חסד

בסיפור זה אבימלך מצדיק את תביעתו החריגה מאברהם לעשות לו חסד, בכך שהוא אבימלך עשה בעבר חסד לאברהם בנותנו לו מתנות והזכות להתגורר בארץ- "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב" אך בתביעה זו אנו מוצאים קושי. זאת מאחר שעשיית חסד מעיקרה נובעת מפעולה רצונית וחופשית של האדם, ולא בעקבות בקשה. החסד לא נועד לשרת באופן מיידי את מערכת היחסים בין שני הצדדים. מכאן כי מעשה החסד של אבימלך מבטא תפיסה תועלתנית, . הוא נותן מתוך עקרון סחר-מכר , פעולה הנובעת מאנטרסנטיות כלכלית.אך אין עושים חסד כדי לקבל מיד בתמורה 'חסד'. אבימלך ירא אלהים, אבל הוא איננו מבין את ערך החסד כפי שיממש אותו אברהם.נדגיש כי אבימלך מבקש חסד ללא ברית, מה שאינו מקובל במקרא.

גזל בן המיעוטים

רק לאחר השבועה לאבימלך, אברהם תובע את מלך גרר על פשע חמור שהתרחש בארצו. מדובר בגזילת בארות המים של אברהם:"וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ".אברהם נחשב כזר בארץ, כבן מעוטים שניתן לנצל אותו, לכן אנשי אבימלך גוזלים את בארותיו, את מימיו.פעולה זו היא פגיעה בזכות הבסיסית של אברהם לחיים חופשיים ובלתי תלויים. ביקורתו של אברהם באה כנגד השלטון עצמו - הוא מפנה אותה אל השליט אבימלך מלך גרר. זה אינו מכיר את המציאות החברתית כלכלית האלימה בארצו. הוא אולי לא מתעניין כל כך בפעולות הלא חוקיות של אנשיו. אי ידיעה זו במקרה זה משמעה רשלנות פושעת. האחריות על היושר וההגינות של אנשיו בארצו חלה עליו. אברהם בדבריו בא כדי לפקוח את עיני אבימלך ולהביאו ליטול את אחריותו. ואמנם לאחר התביעה לעשיית הצדק כלפי בן המיעוטים אברהם, תביעתו מטופלת על ידי השליט.

תלונה חמורה זו מצידו של אברהם אינה באה רק לגבי הפגיעה הפושעת בבארות המים של אברהם, אלא היא מבטאת את החיפוש האידיאלי של אברהם למימוש עיקרון צדק ולהימנעות מעשיית עוול בחברה כולה. זו השאיפה להסתייג מחד צדדיות של השלטון המבכר את התושבים הילדיים כדי שתכלול את כל תושבי הארץ יחדיו, ובתוכם בני המיעוטים.

לבסוף הברית- וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית

רק בשלב מאוחר יותר נערכת כריתת הברית בין השניים, אבימלך ואברהם, רק לאחר שהקונפליקט בעניין הבארות הגזולים נפתר, כורתים השניים ברית. לא ברורה היוזמה לכך, של מי היא. האם של שניהם בו זמנית?ברית היא ביטוי לאנטרסים משותפים של שני הצדדים, המחפשים הגנה ותמיכה הדדית לאור אפשרות של סיכון לבטחונם האישי מחד ופיתוח משותף מואץ מאידך. אם כך נדמה שאברהם זקוק לברית חסות זו יותר מאשר אבימלך, כאשר הוא עדיין נמצא במעמד של מיעוט בחברה הפלשתית.אך במקרה זה היוזמה לעשיית הברית תבוא מאבימלך שמעמדו חזק יותרמאברהם כדי למסד את היחסים בין השניים. אברהם ראשית כל מעניק מרכושו לאבימלך. הוא למעשה משנה את סוג היחסים ביניהם.בנוסף אברהם החושש מאי הבנה משפטית מצידו של אבימלך,פועל בזהירות משפטית למופת. הוא מציב כערבון שבע כבשות כדי להעיד משפטית על ההכרה בבארותיו.נעיר פה המקרא בהתייחסו לתקופה יותר מאוחרת כשבני ישראל יכנסו לארץ כנען, יאסור על כריתת ברית עם תושבי הארץ. פריבלגיה זו של עשיית ברית עם התושבים המקומיים שמורה רק לאברהם. הוא זה המסוגל לחיות במערכת יחסים קרובה ומכבדת עם תושבי הארץ, ללא שיחוש מאויים על בטחונו וזהותו הייחודית.

חסד אברהם

נשוב לבקשתו הישירה של אבימלך מאברהם, אתה מחוייב לעשות לי חסד : "כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ".אברהם נענה לכך ומעניק את החסד. אך כיצד?

ראשית החסד מתממש על ידי אברהם ללא קשר לברית - הוא קודם לה. שנית, המפתיע הוא שחסד אברהם כלפי אבימלך וארצו נעשה רק בנוכחותו בלבד של אברהם. היינו זו הימצאותו הייחודית של אברהם המעוררת ויוצרת מרחב קיום רווי בתחושת חסד ומלאות. אברהם אינו מעניק רכוש חומרי לתושבי הארץ, או נושא נאום משכנע כזה או אחר. הוא נתפס כמי שנוכחותו בלבד, היא המביאה ברכה לסביבתו. בן המיעוט הופך להיות מקור ברכה במדינה הפלשתית. לאברהם כבר מתחילת דרכו התכונות והאידאלים המאפשרים את יכולת הענקת החסד בנוכחותו.

שכנות טובה

בסופו של דבר אברהם מתיישב במקום, בארץ פלשתים: " וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים". הוא שוכן עם כל משפחתו באיזור מגורים סמוך לאבימלך. הוא נותן בטחונו באבימלך שכנו, ומאמין באפשרות של יחסים מתוקנים בין שכנים בעלי תרבויות ואמונות שונות.אברהם הוא האיש המאמין בברית, איש של בריתות ( ברית המלה, ברית בין הבתרים). איש שלפיכך מבקש לממש הבטחה ותקווה. הוא יוצר בכך דגם של שכנות טובה, כמי שמעורר אמון ובטחון, ומעמיד אפשרות של דו קיום מתמשך.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".