רטוריקה מצרית - 'פרשת שמות'
משה נבחר להיות שליח, ומשימתו להוציא את ישראל מעבדותו במצרים למלך פרעה. למשה עדיין אין היכרות עם התפקיד החדש והיכולת להתמודד מול פרעה השולט כעריץ. משה צריך להתייצב בפעם הראשונה בארמון המלך ולהציג את תביעתו בפניו.
כבר לפני כן משה מדגיש כי איננו איש רטוריקה, וכך הוא מגדיר עצמו:
" לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" (ואולי בגלל סיבה זו הוא נבחר לתפקיד?).
משה, כפי שנראה, אינו יודע לטעון טענות בפני הסמכות השלטונית, והוא חסר יכולת שיכנוע. משה לא יצליח כלל להשפיע על פרעה כדי שזה יגיב בחיוב לבקשתו ולטובת העם.
לעומת זאת נדמה שדווקא לפרעה יכולת רטורית בולטת, והוא משתמש בה כבר בפגישה הראשונה שלו עם משה.
דברי משה אל פרעה
נביא תחילה את דברי משה המציגם בפני פרעה.
כך אומר משה לפרעה מיד בתחילת פגישתם:
"כֹּה אָמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר"
הפנייה אל פרעה קצרה וישירה מידי. אין הוא מתאר את מעמדו שלו ואינו מבקש להציג את אלהי ישראל, אלא רק מצטט את דבריו.
הוא מביא כעין צווי לפרעה 'שלח את עמי'. אין הוא כלל מסביר מהו החג אליו הוא מתייחס ומהי הסיבה המיוחדת לו והקשר לאלהים.
אופן התביעה כלל איננו מפורט ומנומק.
לאחר שפרעה מסתייג בנחישות מדברי משה, ממשיך לכאורה משה בהצגת אלהי ישראל. דבריו הבאים אמורים היו להוות הבהרה: "אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ".
משה אינו יודע כיצד להציג את אלהיו בפני המצרי. מה זהותו של האל הלא ידוע הזה ? מי הוא אלהי העברים? מהי בדיוק עבודתו?
אין פה הבהרה משמעותית בדבריו חוץ מההוספה 'אלהי העברים'.
במלים 'נקרא עלינו' -הזכרת ההתגלות אלהים על העם- הכוונה אינה מובהרת לשומע, ואין הסבר לעניין.
גם באיום על העם אם לא יזבח לאלהים, "פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב", אין הסבר. מדוע הפגיעה? מדוע דווקא דבר או חרב?
ניסוח זה התפרש גם כביטוי לכבודו של המלך כדי לא לומר 'יפגע בך', ולכן אולי פרעה לא הבין את דבריו.
דברים אלה הם ביטוי לחולשתו הרטורית של משה. הוא אינו יודע להתנסח ולדבר באופן 'יעיל' אל המלך, ולכן בהמשך הוא יעיד שוב על עצמו: " וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם".
למעשה רק עתה משה נכנס לתפקידו, וזהו כישלונו הראשון של משה.
האם זהו כישלון הכרחי שמעתה יעורר אותו להגיב אחרת?
יש השואלים האם כישלון משה היה מוכתב מראשו והכרחי ולכתחילה היתה זו משימה אבודה, כי פרעה העיקש לא יקבל מכל מקום את בקשת משה, ורק המכות הקשות שיספוג ייאלצו אותו להרפות ולשחרר את העם?
שאלת אחרת העולה כאן היא האם לכאורה יש בעייה וקושי בתיאור והצגת האל הלא ידוע, אל מונותיאסטי, בפני מלך העובד עבודת אלילים, ולכן משה מדבר בצמצום שכזה?
יכולת הדיבור של פרעה
בניגוד למשה המכריז על עצמו כמתקשה בדיבור פרעה דווקא אינו כבד פה, ויודע היטב לדבר במסגרת העימות הפוליטי, ומגלה יכולת רטורית מובהקת (רטוריקה ייחודית של עריץ ?).
תחילה פרעה דוחה את דברי משה באופן שיקשה על משה לענות על טענה זו: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?", ומעיד על העובדה שלא פגש בו ואיננו מכירו :"לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'!".
פרעה אינו שואל שאלות הבהרה ובירור, אלא קובע ומציג את ידיעתו ופירושו לבקשה ולאחר מכן מסיק את מסקנותיו נותן הנחיות וציווים למשה ולעם. למעשה בקשת משה תביא אותו לפעול בכיוון ההפוך, והוא יקשה עוד יותר על חיי העם במצרים.
נגד משה ואהרון הוא מביא את האשמה הבאה:" למה תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו "?. הוא גם מצווה עליהם לחזור לעיסוקיהם הקודמים:
'לכו לסבלותכם', בכך למעשה מגרש אותם מלפניו.
נגד העם הפונה אליו בהמשך, הוא יטען :"נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים".
הוא מאשים ומוצא את הסיבה בגללה הם פונים אליו.
החזרה הכפולה על המלה 'נרפים' משמעה ההדגשה כי העם חסרי אחריות ומתחמק מעבודתו, והתנהגותו באה מחולשתו.
במדרש רואים במילים 'נרפים אתם נרפים' ביטוי לכעסו של פרעה, והזרוז לעם לחזור לעבודתו.
פרעה ממשיך להאשים את העם : "עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לה'",
היינו אתם אינכם רוצים כלל להמשיך בעבודתכם, ולכן אתם מוצאים כתירוץ את היציאה לזבוח במדבר אך כדי להשתחרר מהעבודה.
פרעה מביא הגדרה שלילית לדברי משה- שקר- ומצווה על העם:
'אל ישעו בדברי השקר'!
אין ספק כי בתפקידו זה המלך חייב להראות יכולת רטורית חשובה.
כך הוא מעיד על כוחו וחכמתו ויכולתו לשלוט.
חצר המלך היא המקום בו לומדים רטוריקה כחלק משאר המקצועות הדרושים להנהגה.
לבסוף נאמר כי כוחו הבולט של משה הוא דווקא בפנייתו אל אלהים, ולא לפרעה או אפילו לעם. משה אינו יודע לענות הן לעם והן לפרעה.
נדמה שמשה היה אמור להתבטא ולדבר אחרת בפני פרעה, אם לא כדי שפרעה ייענה לבקשתו אז כדי לעורר אותו לבעייה.
אכן לא לחינם העם מתלונן כנגד משה ואומר לו:
"הבאשת את ריחנו בעיני פרעה" . דיבורו של משה 'נוטף' ריח לא טוב, ויותר מכל דבריו אל פרעה פוגעים קשות בעם.
האם לומד משה בהמשך כיצד לדבר הן עם פרעה והן עם העם?
על המחבר יואב לוי
"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".