'למצוא חן' - עד כמה? פרשת 'וישלח'

'למצוא חן' - עד כמה?

פרשת 'וישלח'

יעקב שב עם משפחתו העניפה לכנען לאחר שהותו בגלות חרן.

בדרך חזרה הוא ניצב מול אתגר המפגש עם אחיו עשיו. הוא יוזם את המפגש, ועשיו אחיו נענה ובא דווקא לקראתו. יעקב שמר על זכרון העבר המחריד של גניבת הברכה שבעקבותיה עשיו תכנן להורגו לאחר מות אביהם יצחק, ומסיבה זו ברח יעקב לחרן. יעקב 'נלחץ' מאוד, ומכין עצמו לפגישה החריגה עם אחיו עשיו שבא במיוחד מארץ אדום.

הזמנה למפגש

יעקב שולח מלאכים שייפגשו באחיו, כדי ליצור עימו קשר ראשוני מרכך,

וכך להכין את קרקע המפגש ביניהם: "לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ". הוא רוצה למצוא חן בעיני אחיו, לגרום לו שיראהויתייחס אליו בעין טובה, ישכח את חטאו וימחק טינתו כלפיו.יעקב מדגיש בדבריו את היותו מבוסס חומרית וכלכלית:" וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה", ואולי רומז שהוא מעוניין ויכול להעניק מתנות לאחיו.

האיום

אך כאשר יעקב שומע מהמלאכים כי אחיו מתקדם לעברו עם ארבע מאות איש -"הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"- הוא חש מיד באיום על חייו, ומשנה את אופיים של דבריו ומעשיו. בגלל חששו ופחדו הגדול מעשיו, הוא מבקש לפייס את אחיו באופן נחרץ יותר, והוא שולח שלוש קבוצות שונות, זו אחר זו, עם מתנות לאחיו.

בנוסף לכך בפי יעקב נוסח אחר בפנייה כלפי אחיו, כי יותר מאשר הוא מבקש למצוא חן בעיניו, עכשיו יעקב רוצה לכפר את פניו: "כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי". המטאפורה 'לכפר פנים' מובנה להסתיר את פני אחיו באמצעות המתנות, כדי שלא יחשוב עוד על חטאי יעקב כלפיו. כמו 'לקנות אותו' או לפצותו בחפצים, כדי שעשיו בעקבות זאת יסלח לו: "וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי".

המפגש

המפגש הבין אישי המרגש עם אחיו, מתנהל על הצד הטוב ביותר, ופה

מופיע שוב בפי יעקב בפעם השנייה, אותו ביטוי:"וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי". יעקב מפנה אותו ישירות, פנים אל פנים, לאחיו עשיו. בכל מאמציו רוצה מאוד יעקב למצוא חן בעיני אחיו, וזו היא תביעתו המפורשת בעניין. אך יעקב לא מסתפק בכך, ושוב חוזר על הביטוי גם בפעם השלישית: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָוַתִּרְצֵנִי". בבקשת הפיוס עם אחיו, הוא מוסיף את דרישת הריצוי ומפציר בו לקבל את מתנותיו, אותן לוקח עשיו. בכך יש ביטוי להשלמה ביניהם, וניתן לראות בכך פתיחת 'דף חדש' במערכת היחסים בין השניים, שמבטלת את רשמי העבר הקשים.

סוף ה'חן'

לאחר שעשיו מתפייס עם יעקב, מקבל את מתנותיו ומבטא רצון להתקרבות נוספת, דוחה אותו יעקב. פה מופיע גבול 'מציאת החן' אותה ביקש יעקב. עשיו שרוצה בקרבת יעקב, מציע ללוות את יעקב בהמשך דרכו: "נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ", ובנוסף מתוך הכבוד הגדול שהוא רוחש לו,מבקש גם להציג את שאר אנשיו ומשפחתו: "אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי". כאן יעקב נרתע, הוא כבר מסוייג מאוד. הביטוי בו השתמש שלוש פעמים, מופיע בפעם הרביעית, אך במובן הפוך כשאלה רטורית: "וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי?". הוא לא רוצה להיות כל כך 'בעל חן' בעיני אחיו.האם זהו טעם של 'יותר מידי קרבה'? בסירוב שמובטא באופן דיפלומטי לחלוטין, דוחה יעקב את הזמנת אחיו להעצמת הקשר ביניהם, ומציב גבול ליחסים אלה.

בסיפור זה המקרא מדגיש בפנינו מחד את הצורך בפיוס ובהשלמה בין האחים, ומאידך את הצורך ביצירת גבולות חברתיים וטריטוריאליים בין הזהויות השונות, כי שני האחים יהיו לשני עמים.

על המחבר יואב לוי "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".