הצדק והחוק -'פרשת ואתחנן'

הצדק והחוק - 'פרשת ואתחנן'

בהקדמה לעשרת הדברות בפרשה מוצגים עקרונות-על חשובים של מערכת החוק והמשפט - אידאל חוקתי ושיפוטי שקשה להשגה.

נציג בקצרה כמה מאלה, שבהחלט רלוונטיים לתקופתנו.

צדקת החוק

מערכת חקיקה ושיפוט בדרך כלל מפרידה בין החוק הקבוע והפורמלי לבין עשיית צדק על ידי השופטים. אלה אמורים לשפוט, בצדק, מתוך הקשר רחב יותר של החוק בהתאם לכל מקרה ספציפי. המקרא מציג פה מגמה שונה, ומבקש כאתגר לאחד בין השניים, ומתאר את המשפט והחוק שלובים: "חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם". מהם 'חוקים צדיקים'? הכוונה היא שעל החוקים להיות כבר 'צודקים' ומממשים את עקרון הצדק. הם צריכים להיות מכוונים לעשיית צדק עוד לפני ההליך המשפטי! הם מכירים בזכותם של הנרדפים, מעוטי היכולת והחלשים (ועומדים נגד אינטרסים של בעלי כוח, אוליגרכים, מונופוליסטים....). ערך הצדק הינו ראשון לערכים. בלשונו של רש"י: משפטים צדיקים הם [חוקים] 'הגונים ומקובלים'. הצדק הקודם לעקרון הפוליטי, מכיר בשוויון על פי החוק. חוק הצדק מכיר ביחסותו שלו, בתנאי העבירה על החוק, ושואף למידתיות. חוק כזה איננו מנצל טעות חפה או אי ידיעה כדי 'לפגוע' עוד יותר באזרח (לפי פירוש אחר, על חוק הצדק לאפשר להגיע לידי פשרה והבנה בין הצדדים הנדונים).

חכמה ובינה

אספקט נוסף המוצג הם שני מאפייני החוק, החכמה והבינה - " כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם". מהו 'חוק חכם'? זהו חוק ה'רואה' לטווח ארוך יותר את תוצאות העבירה על החוק וההשלכות שלהן, בחוק עצמו נכללת האפשרות לתיקון מהיר ולשיקום. חכמה נקשרת לעשיית טוב, החוק צריך לכוון אל הטוב ואל הישר. 'בינת החוק' משמעה יכולת החוק להבחין בין מקרים פרטיים ושונים, וההימנעות מהכללה גורפת ומלאכותית.

החיים והחוק

המקרא מציין את הזיקה בין החוק לבין החיים: "שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים...לְמַעַן תִּחְיוּ". על החוקים לעצב את החברה, לתרום לפיתוחה ולגידולה, להביא ולהוסיף חיים לעולם. במילים אחרות, עליהם למנוע ככל האפשר פגיעה במרקם החיים החברתי.

החוק והעולם

עניין חשוב נוסף המודגש הוא המימד הבינלאומי: "לְעֵינֵי הָעַמִּים". יש צורך בהתבוננות מבחוץ על מערכת המשפט, כמו הכרח במימד אובייקטיבי. תגובת העמים לחוק עצמו ולעשיית הצדק מבטאת מבט חשוב ומכריע.

על הצדק להיראות ולהיגלות באופן בינלאומי לעיני העולם, אשר עליו בתורו לראותו ולהכיר בו. אמירתם של הגויים חשובה כמאשררת את צדקת החוק היהודי: "וְאָמְרוּ: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה".

החוק הנגיש

על החוק להיות 'שקוף', נגיש, וניתן להבנה מיידית לכל. כך אומר משה אל העם:" לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים". לחוק הגיון בהיר וקליט לכל אדם. החוק נראה, מפורסם וידוע. הוא איננו מתחכם, ואינו 'מסתתר', כדי להסוות מלכודת טמונה לאזרח. נוסיף כי רמב"ם מצטט רבות את הביטוי 'חוקים צדיקים', לומר כי לחוק יש משמעות ומובנות, והוא לא יכול להיות שרירותי, ככזה שמשרת אינטרסים כאלה ואחרים.

הזהות היהודית

ללא עקרון החוק והצדק העם מאבד מיד את זהותו העצמית.

הוא מוגדר כעם מיוחד בגלל דבקותו בחוקי הצדק: "גוֹי גָּדוֹל".

העם חסר את תאריו כ"עַם חָכָם וְנָבוֹן", בעוזבו דרך זו, כאשר הוא מפסיק לבקש צדק בעולם. לבסוף נזכיר כי חז"ל רואים במעוות המשפט והצדק כעובד עבודה זרה (העבירה החמורה ביותר)! לא פחות!

על המחבר יואב לוי

"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".