העבד, הפליט והחירות - פרשת 'כי תצא למלחמה'

העבד, הפליט והחירות - פרשת 'כי תצא למלחמה'

בין החוקים השונים בפרשה מופיע גם האיסור על הסגרת עבד שברח ממעבידו :"לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ".

ברקע המאמר אנו שומעים את הדהוד הזכרון :"כי עבדים הייתם במצרים".

ציווי מפתיע זה עומד בניגוד מוחלט ובולט למטרת חוקי המזרח הקדום.

בחוקי חמורבי לדוגמה, הציווי על המוצא את העבד הנמלט, הינו להחזיר את העבד לאדונו, ובתמורה לכך המשיב מקבל כסף.

המקרא לעומת זאת מרחיב חובה זו ומוסיף כי יש לעזור לעבד שנמלט לאחר שהשתחרר, ולשקם אותו במטרה לבנות חיים חדשים עצמאיים:

"עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ". המקרא מדגיש כבר את הבחירה החופשית של העבד, עליו להימצא היכן שהוא חפץ להיות, אין לכפות עליו כל הגבלה: "בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ".

בדומה לגר ,עני, אלמנה ויתום (הקטגוריות המקראיות של החיים ב'שולי החברה') מופיע גם האיסור להונות או להשפיל אותו, כניצול החלשים בחברה : "לֹא תּוֹנֶנּו"ּ.

נשים לב כי אין כאן תיאור של תנאי הבריחה (זמן ומקום וכו') של העבד, והאמירה מנוסחת באופן כללי כדי להציג את חשיבות רעיון-העל המקראי לעודד חירות אנושית.

רמב"ם ב'מורה נבוכים' (חלק ג' לט) מדגיש סיבה כפולה לאי הסגרת העבד. האחת היא חובת הרחמנות כלפי הזולת, והשנייה היא ההתחשבות ייחודית דווקא בעבד התלוי בך ופונה אליך מתוך

עמדת אמון מלא במי שיכול להעניק לו מחדש את חייו או לשעבד אותו.

המלחמה והפליט

לפני הציווי על התמיכה בעבד הנמלט, מופיע עניין אחר שלכאורה אין לו קשר לנושא זה, מדובר בדיני מלחמה - "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ". כך מופיע הציווי כנגד הרגלי העם במהלך המלחמה: "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ".

הציווי הוא על אתיקה של קדושה בתחומי התנהגות שונים: "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע". ההתמקדות בקדושת העם באה כנגד הלגיטמיות הלא פורמלית לפריצת כל רסן מוסרי בזמן המלחמה. התנהגות כזו נפוצה בכל מחנות המלחמה.

מסמיכות שני הנושאים, הקדושה במהלך המלחמה ואי הסגרת עבדים, אנו למדים כי נוהג הקדושה חל גם על היחס הייחודי לעבדי האוייב.

נזכור כי החיילים הנלחמים בצבאות האוייב בחלקם הינם שבויים או נאלצו בכפייה להשתתף במלחמה. משתמע מפה כי גם פליט הבורח משדה המלחמה, או שבוי הנלחם כעבד, אנו נקראים לשחררם ממצבם אם יתבעו זאת.

בזמן המלחמה העבדים הם חלק ממכונת המלחמה, והם אף המניע ליציאה למלחמה מתוך הדחף ל'רכוש' עוד ועוד עבדים לשלטון.

נרמז בקטע זה כי המלחמה כשלעצמה היא סוג של עבדות כניגודה של הקדושה, והיא נקשרת לכל מה שמערער את הסדר והצדק בחברה.

המלחמה במקרא מאופיינת לעיתים קרובות כי היא נובעת מגחמות המלכים החמדנים.

נעיר כי לאחר האיסור על הסגרת עבדים מופיע האיסור על זנות:

"לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל" . אין ספק כי מדובר גם פה במודל פאגני.

סמיכות זו אף היא מעלה את שאלת הקשר בין השניים, האם גם זנות היא דגם של עבדות?

בניגוד לעיקרון האלילי של שיעבוד ,הכנעה, ויצירת מעמד אדנות, עקרון חירות האדם במקרא הוא האידיאל שיש לרדוף אחריו (אף שהמקרא לא מבטל את העבדות). שאיפת האדם המקראי הינה לקבל את האדנות האחת של האל ולסרב לאדנות האדם, זהו אחד מעיקרי המקרא.

המקרא קורא לשחרר את האדם מכבלי החברה הרודנית ולראות בו כמי שקיומו עצמאי ואינו תלוי כלל ברשות האחר.

בארה"ב ידוע המקרה בו תבע העבד דרד סקוט ('סקוט נגד סנדפורד') את חירותו, כאשר מעבידו נפטר ולאחר שעבר בכמה מדינות בהן נאסרה העבדות.

באחת הערכאות במדינת מיזורי, הותר לו להשתחרר. אך לאחר ערעור הצד שכנגד, העניין הגיע לבית המשפט העליון שבשנת 1857 פסק דווקא נגדו, כאשר נשיא בית המשפט עוד מחמיר יותר (בניגוד לתקדים) לגבי היעדר זכויותיו המשפטיות של דרד כשחור וכעבד. דחיית בקשתו היא מאחת הסיבות שהובילו למלחמת האזרחים באמריקה.

לו הכיר השופט את החוק הזה המעודד שיחרור עבדים בשם עיקרון העל של חירות האדם , יתכן ולא היה פוסק כך, ואולי בשנת 1861 אף לא היתה פורצת מלחמת האזרחים בארה"ב.

על המחבר יואב לוי

"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".