המוות והברכה -'פרשת וירא'

המוות והברכה - 'פרשת וירא'

לאחר שעמד בנסיון עקידת בנו, אברהם נקרא על ידי המלאך להימנע מהקרבת בנו יצחק לעולה.

מיד לאחר מכן, המלאך מברך את אברהם בברכה חשובה להמשך זרעו:

"כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ ".

מדוע מופיעה הברכה דווקא פה?

נאמר כי אין מדובר רק בשכר לאברהם על העמידה בנסיון הייחודי, אלא הברכה באה בעיקר מהזיקה ההדוקה שיוצר המקרא בין המעמד מול המוות לבין מתן ברכה.

אברהם נוכח אל מול המוות בהקרבת יצחק בנו, כאשר הוא רואה את חיי בנו על המאזניים, תלויים בסכין בה הוא אוחז, וחש באימה ברגע זה.

הברכה תלויה במפגש הישיר עם המוות.

המפגש הזה מבטא את יכולת הוויתור על ערך משמעותי כמו החיים, וגורם להיפתחות ולקבלה של דבר אחר - חיובי.

תוצאת המאמץ הכרוך בהתמודדות עם המוות היא מרווח וחלל נפשיים, שהם הכוחות ליצירת עתיד אחר.

מובנה של הברכה במקרא היא ההבטחה לעתיד טוב, והיא הביטוי לרצון ולשאיפה שהמבורך יצליח ויעשה חיל בדרכו, כעין דחיפה מילולית לשגשוג ופריחה בחיים.

אברהם במספר אירועים נוספים, זוכה לעוד ברכות שלמעשה הן כמעט זהות. בפרשה הקודמת 'לך לך', עוד לפני שעזב את ביתו בחרן ויצא לדרכו לכנען, אברהם מבורך :"אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ".

פה מדובר בפרידתו ממשפחתו, מבית אביו ואמו ומארצו.

הפרידה ,המטאפורה למוות, היא התנאי לברכה.

היציאה מביתו היא רגע של סיכון גדול, אברהם יחיה כמהגר בארץ זרה, בה יהיה גר בארץ לא לו.

הברכה לאברהם מופיעה דווקא כאשר הוא ניצב מול סכנות לחייו במסע בלתי צפוי שכזה.

על רקע זה באה הברכה כעידוד ודחיפה לטובת המשימה לבנות חיים חדשים.

כך קורה גם כאשר אברהם נפרד מלוט אחיינו המתיישב בסדום.

הפרידה ממנו מובילה להבטחה לעתידו של אברהם :

"וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ".

ברכה נוספת קיבל אברהם ממלכי-צדק לאחר מלחמת המלכים (ארבעה נגד חמישה), בה אברהם השתתף וסיכן עצמו למוות. מלכי צדק מברכו ואומר :"בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".

מקרה אחר הוא כאשר אברהם מצווה על המילה ומתבקש להסיר את העורלה שעל גופו.

בעקבות ההסרה- ההיפרדות מהעורלה אברהם מתברך:

"וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ".

הגר שילדה לאברהם את ישמעאל, אף היא מקבלת ברכה כאשר היא מושלכת בודדה במדבר, ועומדת חשופה מול המוות בצמא, עם בנה ישמעאל. במצב זה על סף גוויעתה נאמר לה על בנה ישמעאל:

"כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ".

המשותף למקרים אלה הוא שהברכה מופיעה במצב בו האדם התנסה בחייו בפרידה קשה או בסכנת חיים כאשר הוא חש את המוות מולו. במצב זה מתאפשרת דרך חדשה ועוצמתית יותר שתביא לגדילתו וצמיחתו. את ההתקרבות וההתחככות בחווית הפרידה והמוות ניתן להשוות להקרבת קורבן, שעליו מקבלים גמול.

הסמיכות והתלות בין העמידה מול המוות לבין מתן הברכה מצוייה במקרא גם באופן אחר, מהכיוון השני, מצדו של המברך העומד למות ומתכונן לכך.

אנו מוצאים זאת בברכות יצחק ויעקב -"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת"- לבניהם לפני מותם, וכן אצל משה הנפרד לפני מותו משבטי ישראל ומברכם על גבול ארץ כנען בסוף ספר דברים.

גם במקרה של מות אברהם -אף שמשום מה הוא איננו מברך את בניו לפני מותו- יצחק בנו מדגיש המקרא, מתברך באופן אחר:

"וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ".

הברכה המופיעה לפני המוות היא כדיבור אחרון של האדם החש ומרגיש שהוא נפרד מחייו. המודעות למצב מעידה על ההשלמה עם ההימצאות מול קו הגבול הסופי של החיים והויתור עליהם.

הדיבור מקבל עוצמה ונוכחות ממצב הפרידה.

ההיות בין החיים למוות מביאה ליכולת מילולית והשראה שלא נמצאו לפני כן, והיא מגלה למברך מילים שלא יכול היה לבטאם כל חייו.

האדם הנחשף למוות מגלה לעצמו תובנה חדשה, וכך אירוע הפרידה ממונף להיפתחות שמשמעה תוספת חיים.

באופן זה המפגש הקרוב עם המוות משרשר את החיים ואת ההמשכיות הבין דורית.

כך כותב י. עמיחי :

"פתוח סגור פתוח.

לפני שהאדם נולד הכל פתוח ביקום בלעדיו.

כשהוא חי הכל סגור בו בחייו,

וכשהוא מת הכל שוב פתוח

פתוח סגור פתוח. זה כל האדם"

נוסיף ונאמר כי הפרידה והמוות -הסגור - פותחים לו דלת לאדם.

על המחבר יואב לוי

"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".