הזריחה והצליעה
פרשת 'וישלח'
אחרי גלות ארוכה, שבמהלכה שהה יעקב אצל לבן אחי אמו, הוא חוזר סוף כל סוף לארץ כנען
למשפחתו הקרובה.
אחד האתגרים הראשונים העומדים בפניו הוא הפגישה עם אחיו עשיו, ממנו ברח לפני כעשרים ושתיים שנה, לאחר שרימה אותו ואת אביו יצחק בגונבו את הברכה.
ועתה, מתכונן יעקב למפגש הדרמטי הזה. שהמקרא מתאר בפירוט רב יחסית.
הנה יעקב מכין את כל משפחתו הגדולה, נשיו וילדיו לקבל את פני אחיו.
הוא עדיין מצוי בחרדה גדולה ממה שיכול לקרות במפגש, כאשר זכרונות ושרידי העבר הקשה עלולים לצוף ולעלות, והשאלה היא מה נשאר מהעבר האישי והמשפחתי ומה השתנה...?
יעקב מגיע למעבר היבוק - "וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק", כאשר הוא חוצה את הגבול, הנחל המפריד, ויימצא לבד עם עצמו, אז עליו להיחשף להתמודדות משמעותית בחייו שתכין אותו למפגש עם אחיו.
עליו לוודא ולברר שאכן הוא תופס עצמו באופן חדש, ומודע לחטאיו, חולשותיו ולשינויים שעליו לערוך בהכרתו העצמית.
המאבק
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר"
במאבק הלילי הבא בהפתעה מוחלטת, לאחר שיעקב נשאר לבדו (כל שאר משפחתו עברה) יעקב נאלץ להתמודד במשך לילה שלם עם 'איש' מסתורי - צידו האחר- עד עלות השחר. עליו יהיה לנצח את האיש - מלאך, זאת כדי לברר מחדש את זהותו, ולמעשה להכיר בשינוי הפנימי העמוק שעליו לעשות.
כך הוא מעז ותובע ברכה מאת המלאך, המכיר בו שאין הוא עוד 'יעקב' - זה הבא מאחור ואוחז בעקב,
הפועל בדרכים לא ישירות להשיג את מובקשו, ובורח תמיד.
הוא לפיכך ייקרא מעתה בשם החדש 'ישראל', זה היכול לשרות - להיאבק עם אלהים, להתמודד 'ישר', 'פנים אל פנים' עם המציאות,
כדי לראות את פני אחיו עשיו מבלי להסתתר עוד בתחפושת כלשהי, או כמי שפועל תחת ציווי אימו.
הלילה
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה"
הלילה הוא המרחב והמקום לביטויים של הכוחות הנפשיים הנסתרים.
הוא מאפשר את החיפוש אחר הפנים במעמקי הלא מודע, את המגע עם המקומות המודחקים.
זהו הזמן האחר. הגילוי הפנימי מצריך 'זמן חושך' זה, כמו ניתוח המצריך הרדמה.
משך הזמן הזה מזמן את חלומות הלילה, וכך מתבקשת התעוזה להיכנס לאיזורי אפלת הנפש.
עם הגיע לסיומו של הלילה הארוך, במהלך המאבק הלילי עם האיש, יעקב נפצע בירכו.
האיש - מלאך שלא יכול היה לנצח את יעקב, נוגע בו באופן כזה שירך יעקב נקעה: "וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ".
הזריחה
"ויזרח לו השמש"
ועם סיום המאבק מיד השמש זורחת כמו במיוחד ליעקב. הוא יכול להרגיש שהשמש זורחת 'בשבילו', כי ברגע זה התברך. כאשר אור השחר עולה, הוא נפרד מההתגוששות עם ה'אחר' שבו. עם זריחת השמש מופיעה התגלות נוספת הכרחית הבאה אחר האירוע הלילי. זאת כדי לתפוס שמה שהתרחש הוא ממשי, הביטוי להבנתו, כעין מרפא לאירוע.
באור, יעקב חייב יהיה לראות את חולשתו הפיסית הסמלית כתוצאה מהמאבק.
אור הבנתו יצביע על גילוי מצבו הפיסי נפשי החדש לאחר המאבק.
גילוי זה יהיה חלק מהתהליך הארוך של המסע הלילי , המושלם רק עם עליית השחר.
הצליעה
"וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ"
עד עתה היה יעקב טרוד במאבק בינו לבין צידו הלא מוכר - ולא יכול היה לחוש בתוצאת המכה שקיבל בירכו והכאב. ואם גם הרגיש את הכאב, לא ידע כלל שהוא צולע. כל זאת מתרחש - "כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל".
זהו שם המקום המכונה כך על ידי יעקב : "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל".
כאשר הוא מתרחק ממקום האירוע, ומתבונן עם אור היום, באותו רגע הוא מגלה את פניו החדשים, את פנו-אל.
עתה יעקב יגלה ויחשוף את הצליעה ברגלו - הסימן שנותר בגופו מהמאבק הקשה .
האירוע הזה בהיותו התגלות חריגה חייב להירשם בגוף, כמו בברית מילה.
החרדה שליוותה אותו מוחלפת בביטוי סומאטי בגופו שלו.
עכשיו הוא מכיר בתודעתו ובגופו, כי אין הוא יכול לנצח באופן מוחלט את העומד מולו.
חולשת יעקב מופיעה לאחר המאבק, אף שיכול היה למלאך ואף שגילה כוחות יוצאי דופן, עדיין הוא מוגבל, ואל לו לחשוב את עצמו כמי שהצליח לחלוטין במאבקו.
על יעקב לדעת שאין הוא כל יכול, וכי למאבק ולניצחון יש מחיר פנימי וביטוי בגוף, לומר שכוחותיו מתוחמים.
כך מחד, בעקבות המאבק הוא מודע למה שלא הודה ולא הכיר בו לפני כן, ומאידך הגילוי העצמי מחייב רישום ממשי וסמלי כואב בגופו, כסמפטום.
זכרון האירוע נרשם: יעקב 'מעוקב' ו'מעוכב' בעצמו. עברו איננו יכול להימחק כליל, זה שעיכב באמצעות רגלו של אחיו עשיו, נשאר 'עקוב' ברגלו.
הוא אינו יכול לצאת כגיבור גדול המנצח במלחמה קשה ללא פגע, והמתגאה בזרי ניצחון.
יש נסתר ונעלם ממנו - גבולותיו הרשומים בצליעתו.
הביטוי לממשותו של המאבק הוא ה'עקבה' בגופו, הסימן הצרוב בהליכתו.
זוהי גם העדות שאכן יעקב נאבק בכל כוחו, התפתל ונלפת כדי לחשוף במאבק את חטאו ואת כוחותיו.
עם זאת הצליעה דווקא מעידה על תיקון חולשתו הנפשית. המשך דרכו תלוי בתפיסה העצמית החדשה הכפולה הן של עוצמתו הפנימית והן של חולשתו ומגבלתו.
בנוסף לכך הצליעה מצביעה על כך שמעתה עליו להפסיק לברוח, הצולע איננו יכול לרוץ, מעתה עליו ללכת ישר וגלויות. זאת לומר לו, האט הליכתך ובריחתך, התבונן בפניך החדשות והכר אותן.
על המחבר יואב לוי:
נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב ".