דם החייים - פרשת 'תזריע – מצורע'

דם החייים - פרשת 'תזריע – מצורע'

רפואת הפה

דיני המצורע בפרשה מפתיעים. מדובר בפירוט יוצא דופן של מספר שלבים עד שהמצורע הנחשב טמא חוזר לקהילתו כאיש טהור.

נציין רק חלק מהם, המצורע חייב להתייצב מול הכהן הבודק אותו, עליו לצאת לא מחוץ למחנה לזמן מה, להשתתף בריטואל ייחודי כדי להחלים מהנגע על עורו, בנוסף על כך עליו להתגלח, הכהן מזה עליו ונערכת גם הקרבת קורבן.

המצורע "זה המוציא שם רע" לפי חז"ל, זה שאינו יודע לדבר נכונה, ומדבר כדי לפגוע באחר, ובעצם פוגע גם בעצמו ובגופו.

המצורע מחטיא את בשרו כפי שאומר מחבר ספר קהלת: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך"(ה,ה). זו הסיבה שגופו שלו מגיב לאופי דיבורו - מחלת העור הנראית בעין, הצרעת. למצורע, שאינו מודע לאופן דיבורו, חסרה אתיקה של הדיבור. לשון הרע מקורה גם בקנאה הקשה המניעה את האדם ביחסו אל זולתו שאולי מתלווה לכעס ותסכול.

מסוג מחלה זה -פסיכו פיסית- על המצורע להירפא. התיקון הוא בשפה, בפה, בדיבור, בלשון.

בין התנאים לרפואתו, המצורע הוצרך לצאת אל מחוץ למחנה - מחוץ לחברה בה הוא חי, כדי להימצא בהסגר ולהתבודד. הבידול העצמי בא כדי שבהתבודדותו הוא יוכל להתבונן בעצמו ובמה שגרם לעצמו ולאחרים בדיבורו.

זהו תהליך בחינת יחסו הנפשי לחברה ולעצמו. "הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" -הריחוק הזה ,כמוות חברתי, נחוץ כדי שיוכל מעתה לעצב שינוי בתוכו, למצוא או להמציא לעצמו שפה חדשה.

בדיקת שלב זה במחנה נעשית אל מול עיניו הבוחנות של הכהן.

הוא זה המגדיר את מצבו הפיסי- רפואי של המצורע, והאחראי על ליווי התהליך הרפואי. לאחר שהצרעת לא השאירה סימנים על עורו- גופו, מתבצע תהליך סמלי חשוב נוסף - זהו טקס הצפורים.

טקס הציפורים

מדובר בטקס ייחודי בו מביא הכהן שתי צפורים: "שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת".

הצפור, מזכירה את המלה 'ספר' או 'דבר', מסמלת את אופן הדיבור של האדם. הציפור האחת המסמלת את הדיבור הקשה והשלילי הקשור במוות נשחטת על ידי הכהן. אל דמה מוסיפים אזוב - שיח נמוך, עץ ארז ותולעת שני. הדיבור הגבוה, הגאוותני, התיימרות שאינה במקומה מסומלים בעץ הארז החסון. האזוב והתולעת, מסמלים דיבור שבא מתוך צניעות ומידתיות. בשילובם של השניים עם הארז מצויין ההכרח לחוטא- המצורע לאמץ דרכי דיבור שבאים בתוכו ממקום אחר. הדיבור החדש לא יבוא מתוך קנאה, גאווה או שנאה. הכהן מזה על המצורע את דם הציפור להזכיר לו את חובתו להיפטר מהדיבור הממית שלו ולאמץ לו דיבור נותן חיים: "וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ ". הציפור השנייה נשארת בחיים ומשוחררת לחופשי באוויר. לפני כן היא נטבלת בדם הצפור שנשחטה, וכך מציינת את הצורך להשתחרר מהדיבור השלילי - היא נושאת אותו רחוק אל מחוץ למסגרת הקיום החברתית : "וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה".

אך היא גם מסמלת בו זמנית את הדיבור החדש - דיבור של חיים וחופש פנימי.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב"