גבולות האהבה המשפחתית - פרשת 'וירא'

גבולות האהבה המשפחתית

פרשת 'וירא'

אברהם נתבע להקריב את יצחק בנו לאלהים:

"קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק...והעלהו...לעולה".זהו בנו המועדף ויחידו של אברהם. יצחק נולד לאברהם כבאירוע פלאי, בנסיבות יוצאות דופן, כאשר שרה והוא עצמו היו בגיל מאוד מתקדם: "לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו".יצחק נושא את הבטחת העתיד של אברהם ואת תקוותו. הוא מושא הערצת הוריו הזקנים. ביום היגמלו נערך ליצחק אירוע יוצא דופן: "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל". הצחוק והשמחה ללא גבול מלווים את ההורים ביחסם ליצחק.

אך אם נפרש את סיפור העקידה פירוש סמלי, נדמה כי מצב משפחתי זה מעורר בעיה, אברהם קשור ואוהב את בנו יתר על המידה. ההיצמדות הרגשית החריגה לבן היחיד היא הסיבה לתביעה מאברהם להקריב את בנו. הקורבן הוא סמל להיפרדות מהאהבה המוגזמת לבנו, ולמצוא איזון מנטלי -רגשי חדש (אולי גם להקל על בנו מהלפיתה הרגשית של אביו).

ניזכר פה בדמיון מסויים לסיפור אחר, יעקב ובנו יוסף. האב האוהב ללא גבול את בנו יוסף נאלץ להיפרד ממנו, ולראות בבנו כמי שמת בנסיבות טראגיות. אך כך גם נמצא בסיפור דוד ובניו בספר 'שמואל ב', המובא לאחר תיאור חטאו החמור עם בת שבע. שני בניו האהובים, יתר על המידה, אמנון ואבשלום, מתים בנסיבות שונות. מרוב אהבה דוד לא מבקר אותם על מעשיהם ולא מבחין בכוונתם הרעה. דוד לפיכך נאלץ לראות במות בניו, וכן בסוף חייה הטראגי של בתו תמר, שאף שלא מתה לאחר האונס על ידי אחיה אמנון, חיה כל חייה כשוממה ואבלה.

באופן זה המקרא מדבר על מבנה המשפחה, אף שאינו מביא פירוט מספיק ואינו מדבר תמיד על תפקיד האמהות. בזאת המקרא מבקש להזהיר ממודל משפחתי טראגי אותו הוא מתאר.

נחזור לאברהם.

אברהם הוא אב -רם - אב נעלה. מטרתו היא להיות אב לאנושות: "וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם". היותו אב כזה מחייבת אותו להסתכל מחדש בתפקידו כאב משפחתו שלו. ההקרבה הסמלית של יצחק תובעת להשתחרר מתלותיות יתר בבנו יצחק (הבן שלא יצא מגבולות ישראל). אברהם צריך להיחלץ מההילכדות וההיסגרות במעגל הבין דורי, ביחסים המורכבים בין הורים לבין ילדיהם. כאב רוחני על אברהם לצאת אל המרחב החברתי שמעבר למעגל המשפחתי. התבנית המשפחתית תתגמש כדי שאברהם ימשיך במשימתו בעולם.

בקריאה זו, אל תפקידו הבינלאומי, המתייחס לאנושות מסתיים סיפור העקדה: "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

על המחבר יואב לוי

"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".