אין קצורי דרך - פרשת 'מסעי'
בתחילת הפרשה מובא ברשימה שמות כל תחנות המסע של העם ממצרים עד גבול כנען, מהתחנה הראשונה - רעמסס עד הירדן בערבות מואב: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".
מדוע יש צורך לחזור ולהזכיר שוב את שמות המקומות האלה פה?
מהי חשיבותה של הפעולה הזו?
בנוסף לכך חשיבות העניין מודגשת בכתיבת ציוני הדרך על ידי משה הרושם אותם על אבן סלע :
"וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם".
כאן חוזר המקרא על סיפור היציאה וההליכה של העם בדרך המדברית, המופיע כבר בספר 'שמות' ובפרקים קודמים בספר 'במדבר'. מדובר בציון שמות המקומות בלבד- הנסיעה ממקום אחד למשנהו ובחניה - ואין פה פירוט, חוץ מכמה יוצאי מן הכלל.
ארבעים תחנות
ניתן לקבוע כי המסע מתחיל בשלבו העיקרי לאחר יציאת העם מתחום ארץ מצרים, עם חציית ים סוף, וההגעה ל'מרה'-התחנה הראשונה. סך מספר התחנות המצויינות הוא 45 , מתוכן 5 תחנות המצויות במצרים – מנקודת היציאה רעמסס עד חציית ים סוף. מספר תחנות המסע במדבר הוא 40 (או לפי ספירה אחרת 42).
הבחירה במספר 40 בוודאי איננה שרירותית. ההקבלה המתבקשת היא ל-40 שנות הנדודים במדבר , העונש המוכרז על העם בפרשת המרגלים (פרק יד). מכאן העם נסע בכל שנה מהלך תחנה אחת?
שבעה מקטעים
ניתן לחלק את מסלול ארבעים התחנות -מ'מרה' עד 'ערבות מואב' – לשבעה מקטעים גדולים. אלה נקודות ציון המתאפיינות באירועים ייחודים מובלטים המופיעים ברשימה זו.
שבע התחנות המרכזיות:
1. 'מרה' - התחנה הראשונה במדבר לאחר חציית הים.
2. 'רפידים' - אין מים לקהל.
3. 'קברות התאווה' - חטא תאוות הבשר.
4. 'הר ההר' -מות אהרון.
5. 'עיי העברים' – מבט אל גבול ארץ מואב.
6. 'הר העברים' – מבט אל ארץ כנען.
7. 'ערבות מואב ירדן' - חנייה מתמשכת מול הכניסה לכנען.
ציון התחנות
ציון מסע התחנות במדבר מעיד על אי מוכנותו של העם להיכנס לארץ כנען. יש הכרח במסע העם דרך ארבעים תחנות שונות במדבר כדי לבסס את מוכנותו.
על העם כקולקטיב להתעצב נפשית מוסרית וחברתית, כדי שיהיה ראוי להיכנס לכנען. הכניסה לארץ איננה מותרת ללא הכנה נפשית, ללא השתחררות מכל סיגי העבדות, והתנסות ביישום ומימוש החוק שניתן בסיני.
הדרך במדבר מאפשרת גם עיצוב זהות בלתי תלויה בעמים אחרים ,כי אין במסלול ארצות מיושבות ומפגש עם עמים אחרים.
בתנאים אלה מתרחש גם תהליך הגיבוש הקהילתי – לאומי של העם.
המסלול ייחודי וחד פעמי ("על פי ה'") ותוכנן במיוחד לעם במסעו זה.
אין מתואר מסלול מהיר וקצר, אורכו עוצב כך כדי להעניק לעם את מרחב הזמן והמקום לשם בניית זהות החדשה.
אין שום תנועה מקרית, כל מקום וחנייה מציינים מצב נפשי אחר.
בכל נקודה חדשה במסלול מגלה העם דבר מה על עצמו.
המסע לכנען דומה למסלול המכין של העם לעלייה לרגל אל המקדש.
לו היה העם במצב תודעתי וסוציאלי אחר, מסלולו לכנען היה עובר בדרך שונה, ישירה וקצרה יותר.
שמות התחנות
התחנות או נקודות המעבר אינן שרירותיות או שוליות לכל שם תחנה יש מובן ומשמעות.
השם המיוחס להן מצביע על הניסיון בו עמד העם או נכשל, ורומז לאירוע ולאתגר שהיה על העם להתמודד איתו.
דוגמה לשמות תחנות : 'מוסרות', 'מתקה', 'מקהלות', 'חצרות'.
השם האחרון 'מקהלות' רומז להתקהלות - תהליך של התבססות קהילת העם. מעניין במיוחד הוא השם 'קברות התאווה' (מתואר בפרק יא, השם המקורי לא מופיע) המציין את חטא תאוות הבשר (שלווים) החמור של העם.
התחנה הבאה 'חצרות' מעידה על היערכות מרחבית חדשה של העם לאחר החטא. דוגמה אחרת, היא התחנה 'קדש', הנקשרת לפטירת מרים שלא מוזכרת ברשימה זו .
נוסיף כי לפי פירוש ה'בעל שם טוב' תחנות המסע הן מטאפורה לדרך הארוכה הפרטית של כל אדם - מסלול הכרחי בחיים.
מחוייב האדם לערוך בירור עצמי כחלק מבניית אישיותו, לסנן ולטהר את כל שאיננו הכרחי לקיומו.
בשולי הדברים נעיר כי הרשימה איננה כוללת שמות תחנות שהובאו לפני כן בספר 'במדבר' כמו: 'תבערה', 'נַחַל זָרֶד', 'בְּאֵרָה', 'מַּתָּנָה', 'נַחֲלִיאֵל', 'בָּמוֹת' או 'מֵי מְרִיבָה'.
האם מכאן ניתן להסיק כי היו שתי רשימות מסע שונות? או נאמר כי זהו עיבוד מכוון של משה בערבות מואב?
מבט חוזר אל הדרך
במדרש 'תנחומא' לפרשה המסע מתואר כהסתכלות שנייה של החולה - הבן שהבריא - העם, יחד עם אביו - האל לאחר שנרפא, על כל חטאיו וחולשותיו- מחלתו- בדרך.
התבוננות לאחור (המצויה בהרחבה בספר 'דברים') - כמעשה הזכירה של מסלול העבר-אמורה לעורר את המודעות לתהליך התפתחות התודעה-החברתית זהותית של העם. תנועת המבט על הדרך האיטית והארוכה כתנאי להגעה למטרה מעצבת את הזהות של העם.
פרספקטיבה זו, מאפשרת לעבד את מרכיבי המסע ולהופכם כחלק מן הזהות הקולקטיבית של העם.
המקרא מתאר מסלול פסיכו-גיאוגרפי של הקולקטיב.
הגיאוגרפיה מעידה על מסע ההתבגרות, והיא ביטוי לביוגרפיה של העם.
על המחבר יואב לוי
"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".