מראות בלילה - 'פרשת ויגש'
בחציה השני של הפרשה, מובא תיאורו של יעקב היורד למצרים עם משפחתו כדי לפגוש את בנו, זאת לאחר שיוסף התוודע לאחיו, גילה זהותו ודרש מאביו לבוא להתגורר קרוב אליו במצרים.
אל כנען יחזור יעקב לאחר מותו בתהלוכה גדולה, חנוט בארון מתים מצרי, מובל לקבורה במערת שדה המכפלה.
הירידה למצרים איננה דבר של מה בכך והיא מעוררת ביעקב חרדה גדולה.
חששו של יעקב הוא מגלות מתמשכת נוספת שמובנה לא ברור לו.
יעקב שהה כבר בגלות אחת ארוכה בת עשרים ושתיים שנה בחרן אצל משפחת דודו, לאחר שברח מאחיו עשיו שביקש להורגו.
המפגש עם יוסף בנו לאחר שנים כה רבות של צער ואבל, יהיה של אושר ושמחה רבה, אך עדיין המסע הגדול למצרים מלווה בהיסוסים והתלבטויות קשות. כדי לקבל אישור למסע הזה, יעקב זקוק להתגלות שתאיר לו את החלטתו.
נדגיש כי זו הפעם השמינית בחיי יעקב בה יחווה התגלות שתכוון ותנחה אותו בדרכו (ליצחק אביו היתה התגלות אחת או שתיים בלבד).
נציין אך בקצרה את ההתגלויות הקודמות השונות באופיין, בעיתויין, ובמקום ובשלבי חייו של יעקב.
בפעם הראשונה היה זה בדרכו לגלותו בחרן כאשר יעקב חלם את חלום הסולם המגיע השמימה.
פעמיים אחרות יהיו כדי לאשר את עזיבתו, לפני צאתו מחרן עם משפחתו לכנען.
בפעמיים הבאות יתרחשו ההתגלויות בדרכו לכנען, לפני פגישתו המפוייסת עם אחיו עשיו.
פעמיים יהיה הדיבור אל יעקב כשיתגורר כבר בארץ כנען, ויכלול את ההבטחה על ירושת הארץ, המשך זרעו, ושינוי שמו לישראל.
ההכנה להתגלות
בצמתי מסלול החיים בהן ניצב יעקב עד כה ההתגלויות אירעו ללא הכנה קודמת מצדו. אך בשלב זה בחיי יעקב, כאשר הוא שבע סבל ונדודים הוא מודע יותר מכל רגע בחייו להיזקקותו לידיעה מבטיחה אם הבחירה ללכת לגלות מצרים היא נכונה.
נחוצים לו קביעה ברורה, עידוד ואישור למהלך החשוב הזה הכולל את כל בני משפחתו המסכנים במידת מה את חייהם במסע המדברי לארץ מצרים.
לשם כך, באופן יוצא מן הכלל ,לפני צאתו לדרך מצרים, הוא מקריב קורבנות, בבאר שבע (עיר אבותיו) שם הוא עוצר. הקרבת הזבחים הינה פעולת הכנה נפשית שתסייע לו לקבל את התשובה לשאלתו.
הלילה והמראות
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה"
בפעם הזו, ההתגלות האחרונה בחיי יעקב, תתרחש בלילה בדומה לפעם הראשונה כשיצא יעקב לדרכו מכנען לחרן, ובדומה למאבקו הלילי עם האיש-מלאך לפני חציית נהר היבוק בדרכו חזרה לכנען.
הלילה מעיד גם על תוכן ההתגלות, מדובר במעבר בין ארץ אחת לארץ שנייה, בעזיבת הבית, ביציאה אל הגלות.
אלה רגעים של אי וודאות בולטת וחרדה גדולה, כאשר יעקב עומד להיפגש עם מציאות חדשה לגמרי.
יצחק האב
" וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק "
עוד ביטוי לחששו הרב של יעקב היא פנייתו לאלהי אביו יצחק.
דמות האב המת המופיעה מחדש ברוחו של יעקב מעידה על הצורך בחיזוק ובעזרה נוספים. זאת כאשר הוא עומד בפני פעולה דרמטית וחשובה כירידה מכנען, אותה אביו לא עזב מעולם.
'יעקב יעקב'
בהתגלותו נקרא יעקב פעמיים: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי"
הקריאה החוזרת בשמו הפרטי מצביעה על התמודדות חריגה, מול סכנה גדולה אפשרית (בניגוד לרש"י שכותב ש'זהו לשון חיבה').
יעקב העונה 'הנני', נענה בחיוב לאתגר הכבד הזה, למרות החרדה הגדולה והחששות הכבדים המלווים אותו.
לבסוף הוא מקבל את התשובה המתירה לו לעזוב בבטחה את כנען: "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה". בנוסף לכך יעקב ייוודע כבר עכשיו באופן מפתיע לסופו. הוא ימות במצרים, ושם יסתיים מסלול חייו בסמוך לבנו יוסף: "וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ". המיתה במצרים, בגלות, אולי מסמלת את מורכבות חייו הייחודית של יעקב-ישראל.
על המחבר:
"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".