לחצות את הזמן - פרשת 'בשלח'

לחצות את הזמן - פרשת 'בשלח'

העם עושה את צעדיו הראשונים לאחר השחרור מהעבדות לפרעה, יוצא מארץ מצרים ופוסע במדבר המצרי אל עבר אזור הגבול

כדי לחצות את ים-סוף . לאחר מכן, יעברו בני ישראל אל מדבר סיני, אל מרחב קיומי חדש, למקום לו אין בעלים.

במסע הקצר הזה ממצרים אל עבר ים סוף הם מלווים בעמוד הענן ובעמוד האש. הראשון נוכח במשך היום: "יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן", והשני נוכח במשך לילה: "וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ".

שני עמודים אלה, כשני יסודות שונים, מלווים ותומכים בהם במסע ההליכה המתמשך בין יום ללילה המתואר כך :"לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה".

המקרא מדגיש את ההליכה כפעולה שנעשית הן ביום והן בלילה.

היא מתפרשת כתנועה מתמשכת ברצף, מבלי להפריד לגמרי בין מחוזות היום והלילה. בתנועה ייחודית זו מחבר העם בהליכתו בין היוםלבין הלילה. העם נמצא במצב נפשי תודעתי חדש המביא לביטול ההבחנה הקטגוריאלית בין יום ללילה.

רבנו בחיי בן אשר [ספרד, מאות 13-14] מבין שיכולת זו של העם ללכת כך במדבר, קשורה למטרתו להגיע להר סיני ולקבל את החוק - התורה.

הרצון העז להגיע לסיני משנה את אופי ההליכה.

פירוש אחר מצביע על כך שיצירת תודעת הזמן החדשה נובעת מהכרת החירות שהעם אימץ זה מכבר, עם השתחררותו, כאשר עזב את מצרים. ההיפרדות וההיבדלות מהמשעבד המצרי

והמצב הנפשי תודעתי של מי שקנה לו חירות, מביאים ליכולת ההליכה המתמשכת והרציפה ביום ובלילה. ניתן לראות בכך סוג של אופוריה חיובית, שנכנה בשם תודעת גאולה. ההליכה מהיום אל תוך הלילה היא אירוע ייחודי המתרחש רק עכשיו, בזמן היציאה אל החירות.

היום והלילה, מסמלי מימד הזמן, מקבלים משמעות חדשה, והופכים להיות שווים, כאשר העם צועד במדבר מתוך מימוש חווית החירות.

רבנו בחיי מוסיף ומפרש : "כי יומם ולילה הולכים עמהם"-

הזמן לכאורה מתקדם ונע באופן עצמאי עבור העם וצועד איתו.

באופן דומה, לפי פירוש חסידי, העם לכאורה לא הלך במדבר כלל, אלא:"היו מוליכים אותם כמו אדם שיושב בספינה ומוליכתו ביום ובלילה".

הזמן שמחוץ לזמן מבוטא במטאפורה של הפלגה בספינה במדבר.

הדרך במדבר מאבדת את מאפייניה הקבועים והופכת לחלל הנע בתוך הזמן.

ברגעים אלה מתקיימת תודעת זמן אחרת של רגעי הגאולה הנפשית. בלשונו של רבי נחמן מברסלב מדובר ב'ביטול הזמנים' או 'אחדות הזמנים'. היום והלילה שווים כאשר אנו נעים בתוך חירות התודעה.

היום והלילה נחשבים יחד כ'יומא אריכתא' - יום אחד ארוך.

יש מפרשים זאת כפעולת 'רצוא ושוב' של המחשבה האנושית, העוברת מלילה ליום ולהיפך, כמעבר בין שני מימדי חשיבה שונים.

בניסוח אחר של רבי נחמן, כאן האדם נמצא "למעלה מן הזמן".

תודעת החירות, המחשבה שלמעלה מן הזמן, מזדככת אל המרחב, החלל והתנועה הנקשרים זה בזה והיוצרים ממשות של הוויה חדשה.

על המחבר יואב לוי "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר

בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שב

תוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות ה

אפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".