השוטרים והמשפט - 'פרשת שופטים'
העיסוק במבנה המערכת המשפטית ותפקודה הינו ממאפייניו הבולטים של המקרא. ההדגשה החוזרת ונשנית ליצור שיטת משפט וסדר חברתי צודק, מצויה ברוב ספרי המקרא, ובמיוחד בתורה ובנבואה.
הפרשה פותחת בציווי למינוי שופטים בכל עיר ועיר, כבמקומות אחרים בתורה, כדי לקיים משפט צדק: "ושָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".
לא ברור על ידי מי השופטים מתמנים, אבל אין ספק שהמקרא מבקש למנוע הזכרה של מלך ממנה, ולומר כי תפקידו החשוב של השופט יבוצע רק בזכות כישוריו, ידיעתו ואמינותו, וכי הוא ראוי להיבחר על ידי העם כדי להיות עצמאי לחלוטין.
לצד הציווי על השופטים מופיעים גם שוטרים: " שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (נראה כי ה'שוטרים' זוהי הוספה מאוחרת).
נזכיר כי השוטרים מופיעים גם בציווי בתחילת ספר דברים:
וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם" . הם מתמנים לצד השופטים, ועולה מכאן מעמדם הרם של השוטרים שנבחרו מבין ראשי השבטים.
אם תפקיד השופטים בחברה ברור למדי, לגבי השוטרים ההיסוס גובר.
פרשני ימי הביניים פירשו 'שוטרים' כעוזרים, האוכפים את הוראותיהם של נושאי משרות בכירות יותר. הם תוארו כפקידים שתפקידם לאכוף פסקי דין של שופטים: "השוטרים רודים בעם לעשות מה שהשופטים מצוים" לפי רשב"ם, בעקבות מדרש 'ספרי' ( "אלה המכים ברצועה"). פירוש אחר קושר בין השורש 'שטר' ל'שלט', ולפיה לשוטרים סמכות שלטונית או ביצועית.
הצעה נוספת היא כי השוטרים הם בודקי הכלים והמשקלות בשווקים ובכיכרות. ייתכן והשוטרים היו מבצעים פעולות מונעות כאזהרת הציבור ומסירת אנפורמציה על תקנות העיר. פירוש אחר מציע כי הם היו פקידי רשות שבדומה לשופטים שפטו ועשו צדק במרחב הפעילות הציבורית.
משמעו של 'שטר' באכדית ובערבית הוא 'כתב' (בלשון חז"ל 'שטר' הוא כתב התחייבות). בתרגום השבעים ובפשיטתא 'שוטרים' מתורגם ל'סופרים'.
ייתכן שהשוטר הוא פקיד שנזקק לכתיבה ולפעילויות אחרות.
בסוף הפרשה מוזכרים שוב שוטרים: "וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים", אבל הפעם תפקידם מוגדר יותר. הם פקידי הרשות, ממונים אזרחיים שאינם בעלי תפקיד צבאי, המבקשים דווקא לעזור לאזרחים להשתחרר מהשירות הצבאי בהתאם לחוק.
הם אלה המיידעים את האזרח על זכויותיו.
לסיום נאמר, כי ניתן לשער כי לפי תפיסת המקרא לשוטרים היה ידע משפטי מסודר, לפי גישה זו ייתכן אף כי חלק מהשופטים עצמם שרת כשוטרים, פקידי רשות. מכל מקום אף כי הכשרת השוטרים לא היתה זהה לזו של השופטים, היא עסקה בידיעה משפטית של החוק. בתקופה זו זיהוי השוטר עם מי שכותב מעיד על מעמדו, חשיבותו והשכלתו.
הגישה במדינת ישראל היא שונה, בדרך כלל השוטרים באים מתחומים שאין להם כל קשר עם משפט וחוק. לכולנו ידוע שמשטרת ישראל (בדומה אולי למשטרות אחרות בעולם ) איננה פועלת תמיד לפי סטנדרטים משפטיים ראויים.
לעיתים קרובות תגובות השוטרים לאירועים פרטיים וציבוריים הן שרירותיות וחסרות תוקף משפטי (נושא זה מופיע כל פעם מחדש בזירה הציבורית לאחר 'תקרית' כלשהי).
מעבר לשאלות סמכות המשטרה, אחריותה ותפקודה, (ההכרח ברפורמה מבנית כוללת), בעקבות העולה מתפיסת המקרא יש להדגיש את בחינת הידע המשפטי של השוטר כיום, ושוב לחשוב על תפקידו כמשרת הציבור, העוזר דווקא לאזרח להכיר את החוק ואת זכויותיו.
על המחבר יואב לוי:
"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".