לצאת למלחמה - פרשת 'לך לך'
לאחר כמה תחנות קצרות בחייו המתוארות בפרשה, אברהם יוצא למלחמה. אברהם עשה את הדרך מחרן לכנען (פרק יב') לאחר הקריאה 'לך לך', בהמשך ירד מיוזמתו למצרים בגלל הרעב בכנען, בשהייתו שם התעמת עם פרעה מלך מצרים בעניין אשתו שרה, שב לכנען (פרק יג'), הקים מזבח, והתיישב בחברון, לאחר היפרדו בשלום ובאחווה מלוט בן אחיו שפנה להתיישב בסדום.
ואז לפתע מתחוללת מלחמת הארבעה בחמישה (הסיפור הרביעי).באים מרחוק ארבעה מלכים חשובים, שמרכז שלטונם אינו כלל באיזור, ומגיבים למרד כנגדם של חמישה מלכים המשועבדים והשוכנים באיזור סדום. זהו סביבתו הקרובה של אברהם, ומקום מגוריו של לוט. ארבעת המלכים מנצחים את החמישה, ובעקבות זאת נשבה על ידם לוט בן אחיו של אברהם. אברהם שומע על כך, ומיד עם חניכיו מתגייס למלחמה לטובת קרובו. מה אם כך אופיה של מלחמה יוצאת דופן זו בה משתתף אברהם ? כיצד מתנהג במהלכה אברהם איש החסד? ומה יחס המקרא וחז"ל למלחמה זו?
נציין תחילה כי אברהם ניגש למלחמה רק לאחר שנקרא אליה כדי להציל את בן אחיו. זוהי מלחמה הכפויה על אברהם, הוא איננו יוזם אותה, אלא מגיב לתוצאתה מתוך ההקשר המשפחתי האישי. אברהם אינו משייך עצמו כלל למהומת המרד של חמשת המלכים, המהווה כבר קריאה למלחמה נגדם. ברור למדי שהחזקים השולטים-ארבעת המלכים- לא יאפשרו לוותר על ריבונותם. מכאן עולה גם ביקורת מסויימת על התנהגות המורדים, ששמם אגב מעיד על חולשתם המוסרית : 'ברע', 'ברשע' ו'בלע'.
אברהם תחילה מכין את חניכיו למלחמה - "וירק את חניכיו". המילה 'חניכיו' מאפשרת להדגיש את אופיו של אברהם כמחנך המכין את לוחמיו כיצד ראוי להתנהג במלחמה. במדרש הוא מזהיר אותם מפני רדיפה אחר הביזה. וכך באופן מפתיע הוא מעניק להם עוד לפני היציאה לקרב כסף וזהב - "שנטל כסף וזהב וחפה אותם". הוא מוסיף אומר ומתרה בהם: "הוו יודעין שבמלחמה אתם יוצאים, אל תתנו עיניכם בכסף וזהב, הרי כל זה שלכם". אברהם מונע התנהגות חסרת רסן של הלוחמים הבוזזים ללא כל חוק בזמן המלחמה. במדרש אחר אברהם מתואר כמי ש'הוריק מהם כל כלי זין'. זאת לומר כי בלי כלי המלחמה תדעו שהנצחון במלחמה הוא מעשה אלהים. אך גם לומר כי מחד לא יהיו אלה הם ההורגים, ומאידך כדי שלא יחשיבו עצמם לבעלי הכוח והעוצמה ללא מידה, ושלא ישתמשו בהם בדרכים לא נכונות. ועוד, אברהם קורא לחיילים ה'רכים', ('רכי הלבב') כפי שהחוק מצווה בספר דברים, כדי לפטור אותם מהמלחמה, מאחר שאין הם מסוגלים להתמודד עם נוראותיה.
שתי מלים מתארות את פעולות המלחמה של אברהם: "וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם". המקרא אינו מפרט את אופיה של המלחמה, למעט אמירה זו שאברהם בלילה רודף ומכה, ולמעשה מבריח חלק מאוייביו מחוץ לגבולות כנען. במדרש מבצע אברהם פעולה אחרת לגמרי, הוא איננו משתמש בנשק, אלא זורק על אויביו עפר ההופך לחרבות, ואלה למעשה המפגעים בהם. במדרש אחר אברהם 'רודף הרוגים', היינו אין הוא הורג בעצמו, כי הרי זה אלוהים העושה את מלאכת ההריגה, ולאברהם לא ניתן אלא לרדוף.
שמות המקומות הנקשרים במסלול הקרבות מעידים על אופיה הרצוי של המלחמה. לדוגמה, המקום המצויין בתחילת המלחמה 'עין משפט', מצביע על כך שהמלחמה איננה מנותקת מהמשפט והחוק, ועליה להיערך באופן הראוי כהמשך של פעולה משפטית. ' חובה' היא העיר הצפונית ליד דמשק - אליה מגיע אברהם כגבול אחרון, לומר כי זוהי החובה אותה עליו למלא, כאשר הוא אינו ממשיך להנאתו במסע המלחמה, אלא עוצר בעיר זאת, ואז חוזר לכנען לאחר שהשלים את משימתו הקונקרטית היא החזרת אחיינו. בחזרתו של אברהם מהמלחמה, לא מתקיימת תהלוכת נצחון – 'טריומפ', כמו אצל היוונים והרומאים, והוא גם אינו עובר בשער הנצחון על סוס או מרכבה כשלאחריו מוצגים שבויי המלחמה והשלל. אברהם מוותר על כל השלל, הן האנשים שהשיב מהשבי, והן הרכוש שהושב. זאת לומר במפורש שהמלחמה אין מטרתה כיבוש שטחים, התעשרות מביזה או תפיסת שבויים ההופכים לעבדים. ואז בשובו , אברהם נפגש במפתיע דווקא עם מלכי-צדק מלך שלם, שכלל אינו קשור למלחמה הזו! עימו על אברהם להיות בברית. זאת להצביע על כך שעקרונות הצדק והשלום (כשמו של המלך), הינם בהכרח מטרות מלחמה. על אלה להנחות את היוצאים לקרב. הלגיטימציה למלחמה הינה רק כאשר היא מטאת את התביעה לצדק ומובילה למצב חדש של שלום. במפגש זה , "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן ", היין אותו מגיש מלכי-צדק לאברהם מסמל את השמחה שבחזרה מהמלחמה, ואת סיומה (בניגוד לתרבויות אחרות שלפיהן היציאה למלחמה היא המלווה בצעקות שמחה). הלחם מסמל את השיבה ההכרחית והרצויה לחיי השגרה היומיומיים.
על המחבר יואב לוי:
נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב ".