לזכור ולשכוח - 'ויהי מקץ'


לזכור ולשכוח - 'ויהי מקץ'

סיפור יוסף במצרים יכול להיקרא גם מתוך המתח המתמיד בין שכחה לזכרון והמעברים החוזרים בין השניים. עולות שאלות רבות מסיפור זה וביניהן: מדוע שוכחים או נשכחים אנשים או אירועים? מה מעורר את זכרון העבר, ומה מתלווה אליו? מה היחס בין האקטיביות והפאסיביות שבפעולת הזכרון? מה היחס בין תדירות ועוצמת הזכרון לבין השכחה ? כיצד הזכרון מעורר לפעולה?

הזכרון והשכחה המופיעים בסיפור כרוכים במרכיבים משפיעים רבים, כגון המוות, המרחק הגיאוגרפי, המרחק בזמן, המרחב והמעמד הקיומי בחיים, חשיבות אירועי העבר כחטא ואשמה. הדוגמה הבולטת ביותר בסיפור לפעולתו הנחרצת של הזכרון הוא יעקב האב. דמות זו זוכרת ונדבקת ללא הרף במושא זכרונה, בנו 'יוסף המת'. יעקב אינו מצליח או אינו מעוניין להמעיט בעוצמת הזכרון ובחיותה, לאורך כל חייו בכנען. הוא אינו נחלץ ממעגל האבלות ללא סוף. דוגמה אחרת לפעילות הזכרון, אך הקשורה בטווח זמן קצר ביותר של ימים בלבד, היא פרעה מלך מצרים שאיננו שוכח את חלומותיו החוזרים (הפרות והשיבולים) . נוכחותם אוחזת בנפשו ללא הרף ומונעת ממנו כל מנוחה. הוא ישתחרר מאחיזתם בו רק לאחר שיוסף יפתור נכונה את חלומותיו.

להזכיר ולהישכח

אך נתחיל בפרשה הקודמת 'וישב', בה יוסף הוכנס לכלא על לא עוול בכפו. למרות נסיונו להיחלץ , יוסף נשכח ונשאר בבית הסוהר. יוסף ביקש במפורש טובה מחברו לתא, שר משקים המצרי, לאחר שפתר נכונה את חלומו, כי לכשייצא וישתחרר, שיפעל למען שיחרורו שלו בפני המלך. "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָך..וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה". אך שר המשקים לא זכר וגם לא הזכיר אותו בפני פרעה מלך מצרים. יוסף נשאר עוד שנתיים בכלא המצרי.

מדוע שכח אותו שר המשקים? השכחה כאן היתה 'כמו טבעית'. השר היה עסוק וטרוד בתפקידו החדש ובחייו החדשים, כאשר הוא אולי הוא רוצה לשכוח את עברו השלילי הקרוב, וחושש מלעלות שוב את חוויתו בכלא .(גם את חברו שר האופים שנתלה ביום שהשתחרר). האירועים האלה סמוכים מאוד בזמן. הפרדוקס הינו שדווקא תביעת ההזכרה החד משמעית מצד יוסף לא נענתה. כך שר המשקים, לא מתוך כפיות טובה שרירותית, שוכח את יוסף: " וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ"

להיזכר מחדש

לאחר כשנתיים נזכר שר המשקים של פרעה ביוסף. הזכרון כבא ועולה מעצמו, מתוך מהלך האירועים בחצר המלך. כך מתוך הצורך הממשי וההקשר הדרמטי של פיענוח חלומות המלך פרעה. זה האחרון מחפש נואשות פותר חלומות לחלומותיו המטרידים וחוזרים. עבור שר המשקים אין מדובר בהיזכרות מגמתית ואקטיבית אחר יוסף. שר המשקים מובל להיזכר גם בעברו האישי, בחטאיו שהביאו אותו לכלא: " אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם". אך ההיזכרות הזו כבר איננה פוגעת בו. נאמר כי הזכרון איננו 'חד מימדי' וממוקד, אלא 'כפול' ו'רוחבי' , כאשר העבר האישי הקודם מלווה אותו.

הסבל הנשכח

יוסף פותר את חלומותיו החוזרים של פרעה ובעקבות כך מתמנה להיות משנה למלך מצרים. מעמדו הפוליטי כלכלי מביא אותו לתודעת זהות חדשה. העבר המשפחתי הרחוק איננו תופס עוד מקום של כאב וסבל -'עמל'- כאצל איש גולה או מנודה. כך יוסף קורא לבנו הראשון מְנַשֶּׁה, והוא מסביר את הסיבה לשם: "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי". כפי שמציין רש"י לפועל נ.ש.ה מובן שונה מ- ש.כ.ח. כך הוא כותב בעניין גיד הנשה: "והוא לשון קפיצה". היינו 'נ.ש.ה' מעיד על תנועת זכרון חולפת. לפיכך יוסף לא שכח פתאום את בית אביו ומשפחתו, אלא כמי שמרגיש כל כך טוב ומוגן, נדחק העבר המשפחתי הכואב שלו. בוודאי כי השכחה המוחלטת איננה קיימת במקרה זה, מדובר בהעתקת הזכרון הכואב למקום אחר וריכוכו, שם הוא איננו עוד גורם לתחושה קשה. את מקומו תופסת משימת הייעוד החדשה של יוסף ומעמדו החברתי פוליטי בחצר המלך.

הסבל המשכיח

לאחר שפתר את חלומות פרעה השונים, יוסף מייעץ למלך מצרים. הוא חוזה מצב שבו לאחר שבע שנות השובע בארץ יבואו שבע שנות רעב. ובעקבות כך אומר יוסף: "וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" הוא כבר צופה את אוזלת כוח הזכרון החיובי, ומציין כי הרעב הכבד ישכיח אצל התושבים את כל שנות השובע . המציאות הקיומית החמורה תגבר על מערכת הזכרון של האדם. בתנאי החיים הקשים, הדחפים הביולוגיים יביאו למחיקת שריד וזכר לזמן העבר בו האדם חי בשפע. זוהי שכחה שניתן לכנותה ביולוגית- פיסית, כנובעת ממצבו הגופני של האדם.

לזכור את הילדוּת

עברו מספר שנים, יוסף שולט ביד רמה על מצרים הרעבה. אחיו באים מכנען למצרים לשבור שבר ולקנות מזון שם הם פוגשים בו. והנה עברו הרחוק -ילדותו בכנען- מופיע ועולה, אך אין זה במקרה. לאחר שזיהה אותם הוא נזכר :"וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם". תוכן הזכרון ועוצמתו ייחודיים (האם ליוסף התענגות מזכרונותיו?). הזכרון מופיע אל מול נוכחותם הפיסית של אחיו ומגיע ישירות כ'עניין' שלא ניתן למנוע אותו. הזכרון כנראה איננו מלווה בסבל ובכאב או ברצון לנקמה. כך אין צורך להתאמץ וללכת אחורה בזמן הרחוק, אלא העבר העשיר גולש כזרם מים קולח להווה, כמו מאומה לא קרה בינתיים. בדרך כלל במקרא אין מתוארת פעילות זכרונית עשירה כזו (למעט אולי בספר אסתר הדומה בתוכנו לסיפור יוסף). לבסוף נציין כי גם האחים לא שכחו את יוסף אחיהם, רגשות האשם שלהם על פשעם כלפיו וכלפי האב מנעו זאת. כך מעגל הזכרון המשפחתי שאינו חדל מלהדהד, הכולל את האב יעקב, יוסף והאחים, הוא שיתרום בהמשך הסיפור לאפשרות לפתרון הקרע המשפחתי ולפיוס.

על המחבר יואב לוי:

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה.


16 צפיות

קהילה המסורתית נווה צדק

| 058-4610452

| nevetzedek.masorti@gmail.com

| רחוב שלוש 42 פינת אילת, שכונת נווה צדק, תל אביב

Chelouche St 42, Tel Aviv-Yafo

  • Facebook Social Icon

Kehilat Neve Tzedek @ 2017