'

וצֶדֶק' - 'כי תצא'

בפרשה זו כמו במקומות אחרים בספר דברים, מוצגת ומודגשת מספר פעמים התביעה למימוש הצדק בחברה היהודית בתחומים שונים של החיים.

הצדק הינו אידאל שאיננו ניתן להשגה מוחלטת, אלא הוא כאתגר המתחדש שוב ושוב לקראת מימושו. כך הוא מוצג בקריאה האולטימטיבית למימושו במקרא על ידי השופט: "צדק צדק תרדוף".

כמו הצדק הוא אובייקט החומק מאיתנו באופן מתמיד, והתובע מאמץ יוצא מן הכלל למימושו. זאת מאחר, והצדק חורג מהנורמה החברתית, ומנטיותיו נפש האדם המעדיף דווקא צד אחד על צד שני.

דרידה מדגיש את הקושי והאתגר במעשה הצדק ,

בהצגת התנאי המחייב להכיר במעמדו הייחודי של מושא הצדק :

"הצדק שואב את מקורו... בהתחשבות בייחודיות של האחר...".

עבור דרידה, כמו עבור התורה, הצדק הוא ערך יוצא דופן

בהגדרתו, כי הוא מחייב התעלות מעל כל הסנדרטים המשפטיים והחברתיים הידועים. כך בדבריו הוא מגדיר את 'אקסיומת הצדק' : "הצדק הינו בלתי מותנה ובלתי ניתן להוכחה, הוא מחייב מעבר למה שמתבקש מהמשפט, מהנורמה ומהזמן".

נציין עוד כי התביעה לרדיפת הצדק המופנית אל השופט, התפרשה גם כקריאה לכל אדם לממש את עיקרון הצדק בכוחו באופן עצמאי.

'וצדק'

בפרשת 'כי תצא' מופיעה תביעה נוספת לצדק, כהגינות ויושר בעשיית המסחר. על כלי המדידה (אבני משקל) להיות מאוזנים ומדוייקים, "אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ ". הרעיון חוזר ומודגש

באופן מיוחד באמצעי מדידה נוסף: "אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ".

נוסיף גם כי בגלל השחיקה באמצעי המדידה, חובת המוכר לבדוק מחדש ולתקן אותם.

אך מדוע מופיעה המלה 'וצדק' לצד ציון שלימות כלי המדידה:

"אבן שלמה- וצדק"?

הפרשן 'אלשיך' טוען כי הוספה המלה "וצדק" נועדה לעודד מצב

של אימון בין המוכר לקונה. היא מתארת את חובת המוכר להישמר מכל חשד של זה המרמה במשקלות.

הפרשן 'כלי יקר', בעקבות התלמוד הבבלי, רואה בצדק פעולה

של נתינה: "תן לו יותר מהראוי לו".

'צדק' הינו אופן הדיבור אצל רבי נחמן מברסלב.

כך על המוכר להיות נאמן לדיבור אמת בזמן עשיית המסחר.

ניתן להסביר הוספה זו גם באמצעות דברי דרידה, הרואה בעשיית הצדק "הליכה אל הבלתי אפשרי ", והוא מוסיף ציון איפיון ייחודי: "הצדק... הוא מעבר לכל לוגוס".

אי צדק

עשיית 'אי הצדק' מכונה במקרא עוול, ו'מעשה תועבה'.

ביטוי המזכיר במקרא במפורש עבודת אלילים-

"כִּי תוֹעֲבַת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל".

עושה העוול במערכת המשפט מזוהה עם חטאו של עובד האלילים. הנצי"ב מברלין, בעקבות התלמוד, רואה באי עשיית צדק חוסר אמונה החמור אפילו מהחטא הגדול של 'גילוי עריות'.

צדק וחיים

התורה רואה את עשיית הצדק כתשתית ובסיס לחיים עצמם :

" לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה". מבנה החברה, יציבותה והמשכיותה לאורך זמן תלויים בפעולות הצדק שלה .

אצל דרידה הצדק הוא המקור לערכים רבים, כמו החירות והשיוויון,

והצדק הוא זה נועד כדי להביא את השלום, ולא להיפך.

החברה הישראלית מורגלת בקריאה למימוש עקרון הצדק, אולי יותר מחברות אחרות. ומסיבה זו עצמה, אורבת לה הסכנה לעשיית עוול, בגלל בטחונה המופרז והיומרני בקריאה זו.

על המחבר - יואב לוי

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה