להקריב את הילדים - "אחרי מות"


להקריב את הילדים - "אחרי מות"

בפרשה מובאת רשימה ארוכה של איסורי גלוי עריות, הפותחת בכותרת הכללית :"אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָֹה". אלה מכונים בתחילת הרשימה בכינוי הכולל 'חוקות הגויים', 'מעשה מצרים' ו'מעשה כנען'. בסוף הרשימה מופיע איסור מתחום אחר והוא על הקרבת ילדים ל'מולך': "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָֹה" מה מובן חוק זה ומדוע הוא מופיע בהקשר של גילוי עריות?

ה'מולך'

ראשית מיהו ה'מולך'? (שיבוש מכוון של 'מלך'?) ככל הנראה מקור השם הוא מפניקית - 'מלקת' ומשמעו 'לתת'. כך שבתחילה אין מדובר בשם אלוהות אלא בפולחן שהתרחש בקרתגו, בפיניקיה (היום תוניס). בכנען המולך הופך לכוח דמוני השליט על העולם התחתון, הוא שייך לעולם האדמה, עולם המתים. לעומת אלוהי ישראל ,שיחסו הוא יותר לעל פני האדמה. המולך הוא כמלאך משחית, הצד הרע, התובע קורבנות אדם – ילדים (שלא ככוחות דמונים אחרים). כך הוא מגן על הזרע מפני כוחות שיפגעו בפריון הילודה. הוא תואר כמפלצת הבולעת ילדים. המולך מופיע מספר פעמים במקרא בשמו במפורש או בציון פולחנו. (נציין כי בתרגום ליוונית אין מדובר ב'מולך' אלא במלך- מנהיג -CHEF). * בשולי הדברים נציין משמעות שנייה המופיעה במקרא להעברת ילדים באש, והינה למטרות חיזוי עתיד, כמעשה קסמים (דברים יח, י).

גיא בן הינום – ילדי הגיהנום

בכנען הקריבו ילדים ל'מולך' כפי שהמקרא מעיד על כך. מלכי יהודה במאה השביעית מנשה ואמון השתתפו בפולחן זה. הנביא ירמיהו מתאר את אשר נעשה בירושלים, בגיא בן הינום -מקור השם גיהנום- לא רחוק מבית המקדש כפולחן מקבילה "וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ" . הנביא יחזקאל מתאר גם הוא פולחן זה: "וּבִשְׂאֵת מַתְּנֹתֵיכֶם בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל גִּלּוּלֵיכֶם"

*נדגיש כי זאת בניגוד לתפיסה המקראית של 'פדיון הבן', לפיה הבן הבכור שייך לאלוהים, ואין שום סיבה להמיתו) והוא נפדה בישראל על ידי הוריו. כך נוצר בלבול בין השניים, כאשר ההורה מוסר את ילדו-שאינו שייך לו -כקורבן למולך. זוהי פגיעה ייחודית באלוהי ישראל, חילול השם, מאחר כפי שהנביא ירמיהו מעיד, נעשה שילוב פולחנים בין המולך לבין עבודת אלוהי ישראל במקדש. מסיבה זו הנביא מדגיש כי פולחן הקרבת הילדים הוא: "אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי". העונש על הפולחן מופיע לאחר מכן: "לָכֵן ...לֹא יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן-הִנֹּם כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה" נזכיר כי תופעת הקרבת ילדים מצויה בתרבויות רבות אחרות, כמו לדוגמה אצל האצטקים. בספרד (מאה חמישית אחרי הספירה) נמצא תיעוד מצוייר של הקרבת ילדים למפלצת פעורת פה. המקרא מדגיש כי הקרבה הילדים הזו הנקשרת לפריון האדם, היא אסורה לחלוטין מאחר שהיא מהווה את הרס הפריון. וסותרת את רעיון הפריון המקראי - המשכיות הזרע .

לתת יותר מידי

המקרא מדגיש כי בניגוד למקובל בתקופות שונות, הקרבת הילדים היא מתנה אחת יותר מידי לאלוהים -מסירת הקרוב ביותר אליך. כך הילד נברא בצלם אלוהים, הוא זהה במעמדו לאדם בוגר -וזהו למעשה רצח. מסר נוסף הוא כי לקורבן עצמו אין שום השפעה, אפילו היקר ביותר, אלא ההתנהגות האנושית היא זו שקובעת.

הקרבת ילדים וגילוי עריות

האיסור על הקרבת ילדים מופיע לצד איסורי גילוי עריות, והסמיכות ביניהם מוסברת במשותף לשניהם שהוא נושא היחסים בתוך המשפחה והמשכיות השלשלת והיחס לקרוב ביותר. השוני הוא שבהקרבת הילדים,ההורים המקריבים נפרדים מהאובייקט הקרוב אליהם –הילד, בעוד שבגילוי עריות, העניין הוא דווקא ביצירת קרבה מינית חסרת גבולות בתוך המשפחה. גילוי עריות הוא ביטול מערכת היחסים ההיררכית בין הורים לצאצאים, כאשר אין הפרדה לדוגמה בין האב לבת או האם לבן. הקרבת הילדים היא פרברסיה מקבילה, בה מתרחש באופן אחר ביטול היחסים בין ההורה לילדו. *כך נקשרים יחד ההקרבה למולך, עבודת אלילים, וגילוי עריות. עבודת האלילים יוצרת פטיש (FETISH) המעוצב בדמותו של העובד אותו, בדומה ליחסי גילוי עריות המתקיימים בתוך המשפחה -בין הדומים והקרובים. באותה מידה עבודת האלילים שוברת את הטאבו המיני, ומחפשת התענגות ללא גבול. *במקום זה נציין בקצרצרה הבדל אחד בין סיפור אברהם ועקידת יצחק. בניגוד לנורמה הדתית בפולחן המולך, לפיה יש לוותר מלכתחילה על הזיקה והקשר עם הילד (שנתפס כחפץ), אברהם נמצא בזיקה חזקה לבנו יצחק, ומוצג כמי שלכתחילה איננו מעוניין כלל להקריב את בנו.

להקיא

" וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיה".

העונש במקרא לפולחן הקרבת הילדים מוצג בביטוי מטאפורי חריף וקיצוני: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ". כך בדיוק כמו הכנענים שהוקעו מהארץ, בגלל התנהגותם המינית, ויחסם להקרבת ילדים אותו ירשה מלכות יהודה. האדמה תפלוט את מבצעי הפולחן כפעולת היפוך למולך שבלע את הילדים, באמצעות האדמה. הארץ לא תוכל להכיל את מה שקרוב מדי (Promiscuité), והיא תרחיק מתוכה את גילוי עריות- הקריבה יתרה. לומר כי עבירות אלה חוצות תחומים ופוגועת בעקרונות הטבע.

*לסיום נזכיר שבתקופה המודרנית, במאה התשע עשרה, המולך היה לעיתים כינוי בקורתי למדינה הפאשסטית המתייחסת לבניה, כאל רכוש פרטי שניתן להקריב אותו על מזבח האנטרסים והמלחמות שארגנו השליטים. היום נדמה כי תופעה זו כמעט ולא קיימת...

על המחבר - יואב לוי

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה

#אחרימות

60 צפיות

קהילה המסורתית נווה צדק

| 058-4610452

| nevetzedek.masorti@gmail.com

| רחוב שלוש 42 פינת אילת, שכונת נווה צדק, תל אביב

Chelouche St 42, Tel Aviv-Yafo

  • Facebook Social Icon

Kehilat Neve Tzedek @ 2017