בהעלותך את נר הנשמה
פרשת בהעלותך
בתחילת הפרשה מדובר על מצוות הדלקת המנורה יומיומית במשכן, אל מול קודש הקודשים. המצווה נאמרת ומיועדת אל אהרון הכהן: "בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
נציין ראשית את ההקבלה שבין אור המנורה לאור בעולם. אחד מתפקידי המנורה עצמה במקדש הוא להזכיר לאדם את קיומו לכתחילה של האור בעולם. האור מצוי ונתון בעולם, כמו האור המועלה במנורה. אור החוץ - הטבע משתקף באור המנורה ולהיפך.
*המפרש החסידי 'באר מים חיים' (המאות יח-יט), מציג משמעות המטאפורית להדלקת הנרות במנורה. הנרות אותם יש להדליק הם הנשמה עצמה. ובלשונו: "לומר שהמה [בני ישראל] ידליקו בקרבם את אור הנשמה". נשמת האדם מתוארת כנר בספר משלי, "נר ה' נשמת אדם". בפעולה החוזרת על עצמה, חייב האדם להעיר ולהאיר את נשמתו כדי שתראה את האור שבו ובעולם. בתביעה זו המחודשת יומיומית, האדם נקרא ליצור בו אור שיאירו, ומתוכו הוא יחיה. זוהי ההכרה העמוקה בתבנית נפשו.
*איך 'להדליק' את הנפש כל יום? המסורת החסידית מציעה דרכים רבות, אך הכיוון המרכזי הוא 'הדלקת הנפש' באמצעות המחשבה. הנרות נקראים גם אותיות, שהם המחשבה. האור יכול לבוא גם מלימוד התורה או מהעשייה, כך לפי הפסוק ממשלי "נר מצווה ותורה אור". *ההארה נערכת בהתאמה שבין הנשמה לגוף. לגוף חלק בתהליך, כדברי 'שפת אמת', הוא הבסיס כמו הנר השמן) המאפשר בכלל את ההארה של הפתיליה הדולקת היא הנשמה. הגוף הופך להיות לבלתי מונע וחוצץ מפני האור הפנימי וזה המצוי בעולם.
הגוף והנשמה קשורים ותלויים זה בזה, וההדלקה יכולה להתחיל מן הנשמה או מהגוף. הזיקה בין שניים יכולה להתבטא בתחושת הגוף. [במחקרים עכשוויים בנוירולוגיה בוחנים את עוצמת הארה של הנוירונים במוח ...]
*בלשון החסידית מדובר בעוררות שלהבת הנשמה, "עד שתהא שלהבת עולה" – כדי להביא לידי תלהבות, מהאור שהאדם רואה בקיומו שלו. אך אנו נבחין בין התלהבות זו לבין הארה. ההתלהבות יכולה להתפרש כיציאה מגבולות השכל או חריגה אל המיסטי. אך אין אנו מדברים על מצב החורג מההכרה ומהטבע, אלא על הארה תבונית המביאה לידיעה עצמית גדולה יותר של תבנית הנפש. (ובניגוד גם לעמדת חסידית אחת העיקרון לפיכך איננו הארת העולמות, אלא הארה עצמית פרטית.)
*להעלות ולהתעלות. 'בהעלותך את הנרות', מתפרש בחסידות במשמעות הראשונה: 'העלה' את עצמך- את נשמתך. זוהי התביעה להתעלות יומית.כל יום מאפשר מקום התגלות לאור חדש. ניתן לראות בכך תרגול רוחני, או יותר מכך כדרך חיים וחיבור לעולם.
נוסיף כי המנורה מונחת מול 'קודש הקודשים', לומר כי הקדושה, הראייה והאור, ארוגים זה בזה.
*נציין בספר קהלת מופיע מימד נוסף של האור מחבר הספר מתאר את אופיו ואיכותו של האור המצוי בעולם, הקודם לקיומו של האדם: "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ". (על פי המדרש אור זה נברא עם בריאת העולם). מכאן מוצגת התביעה הקיומית לראות את האור הקיים בעולם, לחוש בו, לטעום, להינות ולהתענג ממנו באמצעות העיניים.