פרשת 'ואתחנן

מדוע לא נכנס משה לארץ כנען ? - יש גבול.

בתחילת הפרשה משה מבקש לחצות את הגבול,לעבור ולהיכנס לכנען. זוהי בקשתו האחרונה: "וָאֶתְחַנַּן אֶל-יְהוָֹה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: .... אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה...." הוא מסורב באופן חד משמעי: "ויּאמֶר יְהוָֹה אֵלַי: רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה". הוא יכול אך לראות את הארץ מרחוק מהר 'העברים' הוא הר נבו: " עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה". מדוע לא הותר למשה להיכנס ולעבור בארץ? אין זה ברור כלל מן המקרא....! הקישור לחטא ההכאה על הסלע, עם אהרון אחיו,(ספר במדבר כא') אינו יכול להוות למרבית המפרשים סיבה מספיקה ומוצדקת. הקטע לא ברור מספיק, ולכן ניתנו פירושים רבים, שונים, ומנוגדים זה לזה.

ניתן לקשור סירוב זה לשלושה גורמים, האחד לדמותו של משה עצמו, השני ביחסו לעם, והשלישי ביחסו לממשיכו בתפקיד יהושע. כמובן שהשלושה אחוזים זה בזה.

נעיר לפני כן, כי תימת הגבול, היא חוט מוביל בסמוך לסיפור זה, מלפניו ולאחריו. בוודאי לא במקרה. לפני הסיפור מדובר על גבולות כנען: "גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן": "עַד-גְּבוּל " לאחר הסיפור מדובר על: " לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר".

יש גבול אישי

גבולותיו של האדם היחיד - משה. האדם שהיה זכאי יותר מכל אדם אחר להיכנס לארץ, חייב להראות את מידותיו כאדם, שאינו יכול להשיג הכל בחייו! הכניסה לארץ היתה כמו ההגעה אל פסגת מימושו והישגיו והופכת אותו לדמות אלוהית. לכן עליו להסתפק בגבולותיו האנושיים, הפיסים והנפשיים העכשוויים, ולראות מרחוק את גבולות הארץ. בניסוח חז"ל : "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו".

ביחס לעם

א.לפי כיוון זה, ביחס לעם, המעבר למימוש הכניסה לכנען יהפוך אותו בעיני העם לסוג של 'אדם עליון'. עניין זה מתחבר לנושא נוסף שיבוא בסוף הספר - קבורת משה, האיסור להיקבר בארץ כנען. משה נקבר דווקא מחוץ לכנען, באיזור גבולי, במקום לא ידוע ולא מפורש. הסיבה העיקרית לקבורתו מחוץ לכנען, ידועה ומוכרת, והיא כדי למנוע עבודת אלילים לדמותו של משה. כפי האמירה של העם בחטא העגל: "זה משה האיש...לא ידענו מה היה לו", המבטאת את התלות הגדולה בו, וכך קברו של משה היה הופך למוזיליאום ובית מקדש אלילי.

ב.רעיון אחר הוא הטענה שכניסת משה לכנען, תהיה חדירה לתחום העתיד של העם. היא תעיד שהוא מתערב בתחום שכבר אינו שלו (גם אם לא התכוון לכך). הכניסה לארץ היתה מתפרשת כהמשך ליוויו של העם, אל המקום בו העם אמור להגיע למצב של עצמאות. הנה הגיע הזמן שהעם יצטרך להגן על עצמו מול אלוהים, בכוחותיו שלו ולא יזקק בתלותו, לעזרתו המתמדת של משה. על העם להתנתק ממשה, כדי שיוכל להרגיש כבר חופשי ובוגר, ולא כמי שנזקק כל הזמן לאם המלווה –משה את הילד- העם.

משה ויהושע

הסיבה היא לאפשר מתן מרחב לתפקודו של ממשיכו יהושע בן נון. יש להשאיר ליהושע את תפקיד מנהיג הכניסה לכנען, ולהימנע באופן מוחלט מהתערבות כדי לא להעיב את עצמאותו. זהו עקרון מקראי בולט, אין מנהיג העתיד פועל ביחד עם מנהיג ההווה.

כנען ומחוץ לכנען

ולבסוף, בפרשנות במודרנית יש הסוברים שהשגתו של משה הינה כל כך גדולה, בעקבות מעמד הר סיני, כך שאין לו צורך כלל להיכנס לארץ כנען. ההשגה הרוחנית של משה, תיפגע מההכניסה לארץ, שתהיה עבורו ירידה רוחנית משמעותית. לכן כדי להגן על מעמדו ולמנוע אכזבה, יש למנוע ממנו את הכניסה לכנען, שהיא ארץ עובדי אלילים.

ובוודאי שניתן להציג סיבות חשובות נוספות...

על המחבר - יואב לוי

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים. אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה

#ארץכנען #משהלארץכנען #ואתחנן #פרשתואתחנן