הבטחות וסימנים – החטא אברהם? -פרשת 'לך לך'

הבטחות וסימנים – החטא אברהם?

פרשת 'לך לך'

בתחילת הפרשה נאמר לאברהם:" לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". זוהי התביעה מאברהם הנמצא ב'אור כשדים' ללכת למקום אחר, הציווי על עזיבת מקום הולדתו והגעתו לארץ לא ידועה.

לציווי זה נקשרת הבטחה מפורשת לאברהם :"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל...".

הן הציווי והן ההבטחה אינם מלווים באות או סימן כלשהם.

הבטחת הבן

לאחר הגיעו לארץ כנען, ולאחר מספר אירועים חשובים אלהים מבטיח לאברהם הבטחה חדשה, יהיה לו זרע ממשיך בדרכו - בן שיירש אותו - "אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁך". לשם תמיכה בדברים אלה, אברהם יוצא החוצה ורואה את כוכבי השמיים המסמלים את צאצאיו:"וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". אברהם מקבל את ההבטחה לעתידו הפורה, ללא שום אמירה ושום ביטוי. חוסר תגובתו אולי הוא המביא לתיאורו של אברהם כמי ש"הֶאֱמִן בַּיהוָֹה', היינו מי שסומך על דברי האל ובוטח בהם.

בנוסף לכך אברהם מכיר בטוב אלהים המעניק לו בהבטחה זו מעבר למה שהוא עצמו ראוי: "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". אברהם מחשיב את אלהים כזה שעושה עימו חסד.

הבטחת הארץ

לאחר קטע זה אלהים מופיע כמי שמבקש להבטיח לו הבטחה שנייה ונפרדת. עניינה של הבטחה זו הוא ירושת ארץ ישראל:

" וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּה". בניגוד להבטחה הקודמת אין הבטחה זו מגובה בסימן או אות,לכן אברהם שואל או יותר נכון מבקש איזשהו סימן: " וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה".

בתביעתו הייחודית "במה אדע" אברהם מבקש לדעת את פרטי ההבטחה המיועדת לזמן רחוק מעבר לטווח חייו שלו. נדמה כי אי הצגת סימנים כלשהם מעידה שאלהים מצפה מאברהם לבקשה זו. בעקבות דרישתו של אברהם נערך טקס ברית בינו לבין אלהים המכונה 'ברית בין הבתרים':

"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָֹה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת". נדמה כי מדובר פה בסוג שונה של הבטחה לאברהם הרגיל בהבטחות (כמו 'לך לך' ואחרות), מאחר שהאירוע מופיע ונגלה לו ב'מחזה',- בניגוד להבטחות האחרות - "הָיָה דְבַר יְהוָֹה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה".

חטאו של אברהם - "במה אדע"?

הפרשנים החל מתקופת חז"ל נחלקו כיצד לפרש את הביטוי 'במה אדע'?

בתלמוד הבבלי במסכת 'נדרים' עולה שאלת הסיבה לגלות העם במצריםהנחשבת כעונש קשה, וזו נעוצה בחטאו של אברהם.

מוצגות עמדות שונות לגבי מה היה חטאו של אברהם שהוביל לגלות.

אחת העמדות מתבססת על הפירוש לשאלת אברהם בפרשה -'במה אדע'.

זוהי עמדתו של שמואל, "ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנאמר: 'במה אדע כי אירשנה". לפי דברים אלה אברהם "הרבה להרהר על מדותיו של הקב"ה", כמי שלא בטוח בהתנהגותו של אלהים.

ביטוי אחר לחטאו של אברהם מופיע בפירוש רש"י לספר ישעיה:

"אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי..." (מג , כז).

האב הראשון לפי רש"י הוא אברהם, וחטאו: " באומרו 'במה אדע'".

בתקופה מאוחרת יותר מתפרש החטא באופן חמור יותר כ'חוסר אמונה', 'פגם באמונה'. החטא הובן כמו אברהם אמר: 'אני לא מאמין לך' – 'תן לי סימנים ברורים להבטחתך'. כך אברהם מטיל ספק כבד, ואיננו מקבל את דברי אלהים כהבטחה גמורה (בניסוח אחר מתואר חטאו :'ובחטא 'במה אדע' שהוא פגם בסוד הדעת' ). היה עליו לשתוק ולהסתמך על דברי האל.

הפרשנים המעידים על חולשתו של אברהם אינם מביאים הסבר להתנהגותו הפתאומית (יתכן כי חטאו הובן מתוך זיקה לחטאו של משה המכה בסלע להוציא מים).

אם נלך בכיווון פרשני זה, תוארו הידוע של אברהם כ'אביר האמונה' בשלוש הדתות המונותיאסטיות, יישלל ממנו בגלל כשלון זה.

אברהם לא חטא

פרשנים רבים מתנגדים לעמדתו של שמואל בתלמוד -ואלה שהושפעו ממנו- בטענתו כי אברהם חטא בדיבורו נגד אלהים. כבר במדרש 'בראשית רבה' מופיעה עמדת ר' חייא בן רבי חנינא, האומר שדברי אברהם -"במה אדע" , אינם כלל התרסה כלפי אלהים.

הוא לא אמר אותם כ'קורא תגר' – כזה המבקש להתעמת ולפקפק, אלא כמי שרוצה לדעת בגלל אילו ממעשיו שלו הוא מקבל הבטחה זו.

בימי הביניים המפרש רד"ק מדגיש כי אין הטלת ספק בדיבורו של אברהם, כי לפני כן, הוא כבר הסכים וקיבל את הבטחת האל באופן מפורש מתוך אמונה: "כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו... שהרי אמר "והאמין בה'".

אברהם דווקא חושש לגבי עתיד בניו - הדורות הבאים - אם הבטחה זו לגבי הארץ תתקיים לאורך זמן גם בתקופתם:

"אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם, כי אולי יחטאו ויגלו ממנה".

אברהם שואל בפשטות כיצד יוודע ויתברר לו עניין ירושת הארץ כפי שנודע לו בהבטחת זרעו: "איך תהיה שיראה לו בנבואה כמו שהראה לו ענין רבוי זרעו ככוכבים". הביטוי 'במה אדע' מתפרש גם כ'מה אוכל לדעת', אברהם הוא כמי שחפץ להכיר יותר פרטים, מאחר שמדובר בהתחייבות לטווח זמן ארוך מעבר למשך חייו של אברהם:

"באיזה זמן, ובאיזה דור, ומתי יהיה, וכמה אירש".

הפרשנים מדגישים את ההבדל בין שתי ההבטחות לאברהם (ההבטחה הראשונה לזרע והשנייה בעניין ירושת בארץ) ומציעים כי דבריו בהבטחה השנייה נובעים מהחשש ומהדאגה לעתיד בניו וצאצאיו יותר מאשר דאגתו לו עצמו בהבטחה הראשונה.

כך אברהם דווקא יודע היטב שהוא יירש את הארץ, וניתן לפרש דבריו כאומר : 'בבשורת הארץ שהוא דבר שראוי לאחרים ראוי לי להשתדל יותר על צרכם, מעל צרכי עצמי ".

לבסוף נאמר כי מבין שתי הגישות הסותרות המפרשות את דברי אברהם בפרשה, מובנו הראשוני של המקרא תומך בעמדה שאברהם כלל לא חטא.

המצדדים בפרשנות הטוענת שאברהם חטא בדבריו הופכים את סדר המשמעות המקראי.

לא ניתן לדמיין את אברהם הרגיל בהבטחות האל חוטא פתאום בחטא חמור כ'חוסר אמונה'. המקרא מעוניין דווקא להצביע על חשיבות הדיאלוג בין אברהם לאלוהיו, ומעורבותו בסוג של משא ומתן בינו לבין לאל.

כך המקרא 'מעודד' את יצירת הזיקה בדיאלוג בין האדם לאל.

באופן זה גם נקשרים האדם והאל בברית שהיא מערכת פעולות של מחוייבות הדדית.

בתפיסת המקרא על הדיבור מעיקרו להיות מלווה במעשה כלשהו.

הבטחה צריכה להיות מעוגנת באירוע, ובמיוחד אם היא מיועדת לדורות הבאים. יש לצרף יחד סימנים, אותות, ומילים.

על המחבר יואב לוי:

"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".