מקדש הצדק - 'קדושים תהיו'

April 27, 2018

 

מקדש הצדק - 'קדושים תהיו'

פרשת קדושים (פרק יט) היא למעשה גרסה שלישית של עשרת הדברות (בשינויים קלים), וכוללת גם את הציווי המפורסם 'ואהבת לרעך כמוך'.
החלק הגדול של המצוות מופנות לכל אדם, וחלקן הקטן מציג הנחיות חשובות לנושאי תפקידים כשופטים. 
על אלה להיזהר באפלייה שפוטית מותנית במהלך המשפט, ולהימנע מעיוות הדין:  'לא תעשו עול במשפט'. 
הדוגמאות המובאות הן כלפי העדפה של עני מסיבה כלשהי:
 "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל", והן כלפי העדפת העשיר או המוכר והמכובד "וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל". ציווים אלה נכונים ורלוונטיים היום, בדיוק כפי שהיו נכונים לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה.
הקטע המתייחס לשופטים מסתיים בקריאה למימוש העקרון המשפטי: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ".
כך נוצרת זיקה בין מעשה הצדק לבין תביעת הקדושה ( פסוק ב'), 
הראשון הוא מרכיב הכרחי של השני.

 

צדק ומשֹוֹרה

האיסור 'לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט' חוזר פעם נוספת בפרק, לאחריו מפורטים התחומים אל הוא מתייחס: "בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה".
הוראה זו מופנית ככל הנראה למוכר או לסוחר העוסקים במדידת חפצים הנסחרים והנמכרים.
על כלי המדידה של הסוחר להיות מאופסים כל פעם מחדש.
על מאזניו להיות מדוייקים כ'מֹאזְנֵי צֶדֶק' ,על אבני המשקל במאזניים להיות 'אַבְנֵי צֶדֶק' – היינו במשקל הנכון (אבנים שלמות ). 
כך גם לגבי הכלים למדידות נפח, 'אֵיפַת צֶדֶק' וְ'הִין צֶדֶק'.  
במשנה ('בבא בתרא') מובאת ההלכה הקובעת את התדירות שבה על החנווני והסיטונאי לכוונן את מכשירי המדידה והשקילה כדי להימנע מרמאות או מהטייה שלא בכוונה.
מדרש 'ספרא' לספר 'ויקרא' משווה את המודד לדיין,  ומעצים מאוד את אחריותו, כך שאם שיקר במדידה הוא כי שעושה מעשה הדומה לחילול השם.

 

שופט ומודד

אך ניתן לפרש גם להיפך ולומר שהדיין-שופט הוא כחנווני, ה'מבצע מדידות', והשוקל בכלים משפטיים במהלך משפטו. 
כך גם על השופט לבחון את הנורמות השיפוטיות מחדש, ולשאוף לביטוי מקסימלי של הצדק. זאת  מול השינויים הרבים (החברתיים, הפוליטיים, הטכנולוגיים והכלכליים) הגורמים הן לחוקים והן להליכים המשפטיים (מאזני הצדק) להיות 'חלודים' או 'מלאי אבק'.  היינו כאלה המביאים לעיוות הצדק באופן לא ישיר. לעיתים אי -הצדק נובע מכך שהיחיד הבודד נמחק לגמרי בתוך המערבולת המשפטית. בעניין זה ז'אק  דרידה מדגיש כי "הצדק מתייחס תמיד ליחידים בודדים , לייחודיות של האחר, למרות או ההתיימרות עצמה להיות אוניברסלי או אף בגללה". 
המציאות החברתית החדשה מאיימת ללא הרף על עקרונות המשפט והצדק, כשם שמשקלות המאזניים נשחקות או נשברות מאליהן במהלך הזמן.
אף על פי שהחוק  ברור ומובן, ואפילו חד משמעי, על השופטים מיוזמתם מדי פעם להסיר מעליו את ה'אבק' המכסה עליו,  כך בדיוק כמו החנווני. זאת היא חובתם ללא זיקה לעבודת המחוקקים.
השיפוט לפי החוק הפורמלי הכתוב אינו מממש תמיד את עקרונות הצדק בדרך כלל, וכך כותב דרידה: "בהליכה אל מעבר להתחשבנות, התוכנית והתקנות, הקריאה לצדק נפתחת לעתיד, היא מצווה על שינוי וביסוס מחדש של החוק...". 
מעורבות השופטים בראייה מחודשת של החוקים היא הכרחית והיא ביטוי לאידאל השיפוטי החותר לצדק.

 

אמת וצדק 

התביעה המקראית היא לרדוף אחר הצדק ('צדק צדק תרדוף') כשם שרודפים אחר האמת. נדגיש כי הצדק איננו בהכרח אמת. 
יש והוא לעיתים סותר את האמת 'האובייקטיבית'. מכל מקום כשם שאין משיגים לחלוטין את האמת,  כך גם אין ממשים לגמרי את הצדק.
כך כותב דרידה :  "האקסיומה של הצדק היא שהצדק הינו בלתי מותנה ובלתי ניתן להוכחה, והוא מחדיר את אשר מעבר לחוק, לנורמה ולזמן".

 

על תנאי 

הצווי על עשיית הצדק במידות ובמשקלות מסתיים בהזכרת יציאת מצרים:
 "אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". 
מדרש 'ספרא' קושר בין זכרון האירוע היסודי במקרא של יציאת מצרים לבין עשיית הצדק. היציאה ממצרים הותנתה בעשיית צדק(דיוק במידות) כמו זוהי מטרתה: "על תנאי שתקבלו עליכם מצות מידות: שכל המודה במצות מידות- מודה ביציאת מצרים,  וכל הכופר במצות מידות- כופר ביציאת מצרים".

נסיים בדברי דרידה  "שאלת הצדק איננה נפרדת מזו של הנתינה:
לממש וליישם את הצדק זה לתת מה שאין לנו"
.

 

על המחבר - יואב לוי

 

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

 אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה.

Tags: