לחצות את הלילה - ליל הסדר - 'יציאת מצרים'

March 30, 2018


 

 

ליל הסדר - 'יציאת מצרים'

ב'ליל הסדר' מספרים מחדש את סיפור יציאת מצרים, על שלביו השונים.
יציאת העם ממצרים מתרחשת בלילה, בזמן המכה העשירית, כאשר אלוהים עובר בתוך ארץ מצרים, כך מתואר בספר שמות: 
"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה".
סיפור היציאה הלילית מוצג בספר 'שמות' בפרקים יא-יד.
בלילה מתרחשים מספר רב של מעשים ואירועים, חלקם בו זמנית.
הסיפור מפורט ועשיר מאוד בנושאים, והמבנה הספרותי מורכב למדי.
לכן נציין בקצרצרה כמה מהמאפיינים החשובים של סיפור היציאה ממצרים, כיחס לזמן, למוות וללילה.
נתמקד בנושא הלילה. נציין כי המלים 'לילה', 'בחצי הלילה' מופיעות פעמים רבות. כך נבקש לענות מדוע היציאה מתרחשת בזמן הלילה, ומה מובנו של הלילה? 

יציאת מצרים מוזכרת גם בספרות הנבואה, והיא דגם הגאולה  הקולקטיבית. הזיקה בין הגאולה במצרים לבין הגאולה העתידה מופיעה אף היא במקרא. בפרשנות המאוחרת הדגם הזה שימש גם לתיאור גאולת הנפש של היחיד. בכוונת פירושנו התימטי-מטאפורי להתייחס לשני מימדים אלה.

 

ההכנה

ראשית נדגיש אין יציאה ספונטנית או מקרית ממצרים. 
כמו אירועים אחרים חשובים במקרא יש צורך בהכנה ממשית.
(לדוגמה אברהם ההולך לעקוד את בנו יצחק, מתכונן לכך שלושה ימים) יש צורך בהכנה נפשית ופיסית במשך מספר ימים,
החל מראש החודש, ארבע עשר יום לפני היציאה.
זאת במטרה ליצור תשתית נפשית, המגבילה ומצמצמת את פוביה והחרדה, ומחזקת את תודעת ההיפרדות מהמקום ומזהות העבד.
המקרא יוצא נגד אירועים דרמטיים מיידיים, היכולים להיחשב כתזזיתיים חסרי סדר ומבנה 
ההתכוונות וההכנה הם תנאים הכרחיים ליציאה.
אין היציאה גם בריחה ממצרים, להיפך מודגש שיתוף המצרים במעשה ואף עידוד אקטיבי ליציאה.
.

החושך שלפני הלילה

החושך קודם ליל היציאה והוא הופיע כבר במכת ארבה, וכמובן במכת חושך. כך ניתן להבחין בשלושה שלבים שהם חלק מההכנה הכללית, הראשון במכת ארבה , המכסה  את 'עין הארץ', מסתיר את אור השמש.  השני הוא במכת 'חושך' שנמשכה שלושה ימים- ביטוי לחולשת אל השמש המצרי (אף שהיה אור לישראל). 
והשלב השלישי הוא ליל היציאה ממצרים.
זאת לומר שההכנה לחושך בשני השלבים תביא להכרה כי מעתה החושך אינו עוד גורם מפריד, מסכסך ומאיים. העם מורגל בחושך.
 על החושך ניתן להתגבר, והעם מוכן ללכת בחשכה בדרך לא נודעת עד סופה ( אף שבחשיכת הלילה יש גם מעט אור טבעי!).

 

'ליל שמורים' 

"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהֹוָה לְהוֹצִיאָם".

המונח 'ליל שמורים' ניתן להתפרש באופנים שונים.
זהו לילה שנשמר, היינו הוא יועד מראש למטרה ייחודית. 
זוהי ההבטחה לפעולה בזמן מדוייק ומוגדר מראש.
בפרשנות הרבנית הלילה משומר מימי הבריאה, הגאולה כבר כלולה מעיקרה בבריאה עצמה. נדגיש כי זמן השיחרור גלוי וידוע מראש, בניגוד למתואר בברית החדשה ('מתי' כה 6).
ניתן גם לפרש כי הרגע המעבר עצמו מסוכן, ולכן יש  להישמר בלילה הזה, כדי שגורל העם לא יהיה כזה של מצרים.
הלילה מסוכן כי ה'משחית' עובר, זהו דחף רגרסיבי, דחף מוות שמאיים על פעולת השיחרור, כמו בכל רגעי מהפכה חשובה.
אך נזכיר כי תנאי הטבע מקלים על שמירה זו, זהו ליל ירח מלא בתקופת האביב, החידוש והתרעננות הטבע המתעורר (המהווה רקע לא מפורש לאירוע).

 

להיות בזמן

המודעות לזמן נוכחת באופן יוצא דופן בכל סיפור יציאת מצרים.
כבר  ההצהרה על תחילת החודש, שהוא ראש השנה, (האחד בחודש), ולאחריו ציוני תאריכים נוספים עשרה בחודש,  ארבעה עשר בחודש, וציוני חלקי היום השונים: בין הערביים,  לילה, חצי הלילה, אשמורת הבוקר, ולפנות בוקר.
נזכיר גם את שינויי הזמן הכלליים יותר כאמצע החודש, הירח מלא ותחילת האביב.
כך על קורבן השה להיעשות בדיוק במועד שנקבע : 'בין הערביים'.
יש לדעת ולהבחין  בין גבול היום לזה של הערב, כהכנה למודעות למעבר הזמנים.
כן יש לאכול בחיפזון במשך זמן קצר, אין להתמהמה.
העם יצא חגור ואכל כשהוא עומד: "כָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח"
אין להמתין יותר מידי, אין  לחכות עד הבוקר. 
(לפי המדרש, חלק גדול מהעברים לא יצא ממצרים כי הוא לא התכונן).
אין בישול מתמשך של הבשר, אלא זהו צלי אש, משך הזמן הוא שקובע.
(נדגיש כי אין זה בשר 'נא',  וגם לא מבושל במים כדי לציין את המתח הייחודי ויוצא דופן ברגע זה בין ה'תרבותי' –'מבושל', לבין ה'טבעי'-'נא').
באפייה הזמן קצר לתפיחת הבצק המצות, אין להאריך כבלחם רגיל. הזמן נמדד ליחידותיו הקטנות, כביטוי לאיסור על החמצת השעה. 
בנוסף לכך מוצג איסור ייחודי על 'התענגות יתר' באכילה עצמות הבשר עד לשדם: "ועצם לא תשברו". זאת בכדי לא לשקוע באכילה, וכך לשכוח את את היציאה עצמה.
יש לסיים הארוחה, ואין  להשאיר מאומה לבוקר, גבול זמן האכילה הוא מיידי.
הדיוק המירבי בזמן בא גם כדי ליצור מודעות חדשה לעבד העברי, שחייב לעצב יחס מהפכני לזמן המגדיר את מעמד בן החורין.

 

המוות 

המוות מופיע בשלושה  מקומות בסיפור, בקורבן השה,  במכת הבכורות, ובמות המצרים בים סוף.
את המוות נפרש באופן סמלי כהפרדה, וויתור על האידאל המשעבד (ה'אחר הגדול') . הביטוי  הבולט לשלטון הזמן המוחלט הוא המוות. (הסותר את שאיפת חיי הנצח של המצרים).
במכת הבכורות, המכה האחרונה, העם היוצא ממצרים הופך להיות לבכורו של ה',
כנגד העדיפות המצרית הטבעית הביולוגית.
במהפך זה מתודעת העבד לתודעת בן חורין , העם נחשב כבר באופן סמלי לבכור נבחר.

כך לאחר מכת בכורות, מצרים הופכת להיות בית קברות ענק.
העם יוצא מתוך המוות סביבו, אבל איננו צועד בתוכו, ואיננו חלק ממנו.
במקרה המוות השלישי-  מצרים על ים סוף,  זהו מות ה'אחר הגדול' השלילי, כאשר אז בא השיחרור ונולדת החירות העצמית. 
עם 'מות' אובייקט האלילות המדומיינת, נוצר מרחב חדש לקיום עצמאי וחופשי. 

 

לחצות את הלילה
"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה"

ללילה כמה מובנים בסיפור היציאה.
ב'חצי הלילה' יוצא העם ממצרים ומתחיל בתהל