"לך לך" שינוי השם , המילה ופתח האוהל

October 26, 2017

 

 

"לך לך"

שינוי השם  

בסופה של הפרשה מוצגת ברית והבטחה נוספת לאברהם, אלה כוללות גם את שינוי שמו מאברם לאבר-ה-ם:
"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם     וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם"
וכמו כן שינוי שם אשתו שר-ה: "שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי    כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ". בתחילת הפרשה, עוד בהיותו בחרן לפני הגעתו לכנען, נאמר ומובטח לאברהם בעניין השם:  "ואגדלה שמך".  
'גידול שמו', ממומש באחד ממאפייניו בסוף הפרשה. 
כך, שינוי השם מאברם לאברהם ומשרי לשרה, לא בא מייד, אלא לאחר כמה שלבים ונסיונות חיים .

 

נעיר כי היחס לשם, הוא בניגוד לאנשי 'מגדל בבל' שביקשו לעשות להם שם ואמרו: " ונעשה לנו שם". אלה רצו 'לגדל' בעצמם את שמם.
מטרתם היתה להציג את שמם,  כך שיהיה תלוי ומתנוסס על מגדלור גבוה, 'הבניין המגלומני' החותר לגעת בשמיים, הוא מגדל בבל (כמו שלט פרסומת זוהר למרחוק על גורד שחקים). כך שמם ייראה מרחוק לכל, יעיד על כוחם ויפרסם את עוצמתם הפוליטית. 

 

שינוי השם של שרה ואברהם, נקשר ישירות לאקט המילה - לחיתוך העורלה, במובנה הסמלי. 
נציין כי גם שרה שותפה למילה, כאם מאמצת לישמעאל, המקבלת את מעשה המילה. 
האירוע הזה, שינוי השם, מתרחש רק לאחר שהשניים נעשים הורים, היינו כאשר הם במצב המבטא אחריות ייחודית כלפי אחר.
שינוי השם מעיד על יכולת ההשתנות, ההתפתחות והייעוד של אברהם ושרה (בשעת ברית המלה ניתן שם חדש לתינוק).

 

מה מסמלת האות 'הא ' הנוספת לשמם?

שינוי השמות של אברהם ושרה כרוך בהוספה של האות 'הא'.
ה'הא' מסמלת את הפתיחה פנימה וההיפתחות החוצה. 
באופן דקדוקי היא מסמנת את מין הנקבה, היינו את אפשרות ההולדה הצמיחה והנתינה.  באופן גרפי, היא עצמה אות פתוחה.
באופן פונולוגי, היא מובטאת מתוך התנשפות במהלך הנשימה,
וכך מציינת את הזרימה החופשית והמשוחררת כנשימה ופתיחת איברי הקול.
האות 'הא' היא גם מרכיב בשם ההוויה.
בעצם ביטויה הפתוח היא גם מסמנת את המשכיות הזרע, ההולדה הנוספת ("הא לכם זרע"- אומר יוסף למצרים).
ה'הא' כנשיפת האוויר, יוצרת מרחב וחלל פנימיים חדשים. 

 

סמליות עורלת הבשר והמילה

אנו מוצאים הקבלה במשמעות בין 'עורלת לב' ל'עורלת הבשר' (המילה). העורלה היא כטבעת עגולה, המקיפה כתוספת.
היא מבטאת אטימות, סגירות נפשית ועקשנות, כעורלת הלב, היא מסמלת את ההיצמדות ל'חלק הדמיוני' - התאוות.
('הקליפות' בלשון הקבלית). העורלה היא ככיסוי, כהסתרת הלב, לב אבן, שאיננו מסוגל לשמוע לקבל ולהיפתח אל מה שמחוצה לו.
 (האם העורלה יכולה לסמל את היוונים ותרבותם, ולפיכך את תכונת הגאווה אצלם ?)

הסרת העורלה היא הביטוי הסמלי להיפרדות מההתענגות האישית נרקסיסיטית המונעת מלראות, ולהתנתקות מההסתגרות בתוך העצמי . זוהי קבלה סמלית של קורבן אישי, הוויתור הכואב על החלק הנרקסיסטי. משמע, ביטול התאוות הדמיוניות, היוצרות את האטימות הנפשית.
הסרת התוסף הסמלי מהגוף מאפשרת את הפתיחות ואת ההיפתחות של האדם אל מה שמחוצה לו.
(לפי פרשנות קבלית, מרכיב משם ההוויה, האות 'יוד', חתומה ב'בשר הברית' לאחר המילה).

 

ההוספה והחסרה

במקרא אקט ה'ברית' מקורו בפעולת הפרדה וכריתה.
פה הכריתה היא של חלק בשר מהגוף, המדמית הקרבה סמלית.
זהו וויתור כואב על מה שנחשב כשולי- ספיח.
אך הברית היא כמובן גם חיבור לצד השני, איתו כורתים את הברית.
בדומה לכך באופן מטאפורי, מצד אחד, הוספת האות 'הא' לשמות של אברהם ושרה, ומצד שני ההחסרה והסרת העורלה, בו זמנית מאפשרים לציין מקום פנימי פנוי חדש בנפשותיהם.


פתח האו-ה-ל 
"והוא יושב פתח האוהל"

מיד אחרי המילה,בפרשה הבאה('וירא'), בתחילתה, מופיע אבר-ה-ם היושב על פתח אוהלו, ופניו אל החוץ, אל הבאים מן הדרך.  הוא שם כדי לקבל את העוברים ושבים כאורחים.
כך נשיפת ה'הא', היא כרוח הבאה בחללו של אוהל אברהם, שלפי המדרש, היה פתוח לכל אדם, מכל כיווני הרוח.

*אבר-ה-ם ושר-ה מממשים את הפתיחות הפנימית שנוצרה אצלם בעקבות שינוי שמם, והקבלה הסמלית של המילה. 
מטרת פעולות אלה היתה גם ההיפתחות אל האחר, קבלתו והיכולת להעניק לו.
הפתיחות והנתינה של שרה ואברהם "גוררים" את נתינת הברכה של האורחים –המלאכים,
המבשרים את שרה על הולדת בנה יצחק.

 

 

 

על המחבר - יואב לוי

 

 

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

 

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה

Tags: