תמימות ושלמות - פרשת שופטים

August 25, 2017

 

תמימות ושלמות - פרשת שופטים

 

בפרשה מתוארות טכניקות מאגיות לחיזוי העתיד, להבטחתו או להגנה ממנו. אלו נאסרות במקרא מסיבה לא מפורשת, והן מוגדרות כ'תועבה'.
הגדרה זו מקרבת אותן אל איפיונה של עבודת אלילים.
מצוינות בקטע תשע טכניקות ניבוי מאגיות שמקורן פאגני:
מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ/ קֹסֵם קְסָמִים/  מְעוֹנֵן/ מְנַחֵשׁ/ מְכַשֵּׁף/
ְחֹבֵר חָבֶר/ שֹׁאֵל אוֹב/ יִדְּעֹנִי/ דֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים.


מה מובנן של טכניקות אלה, מה הן מבטאות, ומדוע הן אסורות?

לאחרי פירוט זה מופיעה בהמשך תביעה לא מוסברת מהאדם:
"תָמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ".  ביטוי זה איננו  ברור דיו, והביא לפרשנויות רבות. מה משמעות הציווי 'היות תמים'? מהי תפיסת ה'תמימות' הנחוצה?
מה הקשר בינו לבין האיסור הקודם על השימוש בטכניקות המאגיה?

 

המאגיה וחיזוי העתיד

ראשית נאמר כי הטכניקות לידיעת העתיד וחיזויו מבטאות את ההכרה במהלכו השרירותי של טבע קפריזי. כמו הטבע עצמו אינו כפוף לחוקיו שלו, ו'המזל הרע' הוא השולט  בו. זוהי ההכרה במערכת קיום שרירותית בעולם.
כאשר אין אמון ובטחון במהלכים ובאירועים המתרחשים בו. 
אך אין מדובר רק בידיעה על תוכן העתיד,  אלא גם בניסיון להשפיע עליו ולשנות אותו מלכתחילה. 
זוהי הטרמת הידיעה מתוך פחד מהבלתי צפוי, מהמקרי לחלוטין, מהטבע שאינו מממש את חוקיו שלו, ושעלול להפתיע אותנו.
כמו מקורו של העולם הוא באנרכיה והוא לוט בערפל.
דחפים אלה מביאים את האדם לשימוש כוזב במאגיה (כמו לדוגמה השימוש בזמן העבר, כפנייה אל נשמות המתים, כדי להכיר את העתיד).

יש בכך עדות לצורך האנושי והמובן של האדם להבטיח את חייו כל הזמן,להימנע מהפתעות ההתרחשויות בעולם בזמן העתיד, ולבקש תשובות מהירות שיאשררו שוב ושוב את קיומו ומציאותו בעולם. 
אך כאן עמדה זו הופכת לשיטת הזדהות עם מה שנדמה שהוא הטבע, והדחף להיות חלק ממנו, מבלי יכולת להתבונן במרחק הנדרש, ולתת אימון בקיום בעולם.

 

תפיסת התמימות

מול גישה פאגנית זו נקרא האדם במקרא לאמץ את תפיסת התמימות.
תפיסת עולם זו השונה מהמאגיה ומדגישה כי העולם מתקיים לפי חוקיות קבועה ובהירה, ולא במקריות או בשרירותית כלשהי. 
העולם עצמו 'תמים', במובן לפיו הוא שלם במערכת החוקים שלו.
בדיוק כמו שאלוהים נקרא 'תמים', ולכן גם בריאתו היא כזו.
'חוקות השמיים והארץ', הן הן ההרגל הקבוע, המעגלי והלוגי הנוכחים בעולם וקובעים את סדרו.  תוקף המציאות ומהלכה נובע מחוק מובנה הקודם לה.
בלשונו של פילון האלכסנדרוני 'יש אמת עירומה', בניגוד לבלבול ולעמימות הפאגניים.

'

תמים תהיה'

מכאן עלינו לפרש את תוכן התביעה המקראית: 'תמים תהיה'.
בפרשנות המקובלת התמים הוא 'ישר', מי שאינו מחפש באמצעות 'דרכים עקומות' לדעת את חובתו. זה שאין לו נאמנות כפולה, זה אשר פיו ולבו שווים. בטחונו במציאות אינו נחלק לשניים, הן טכניקות המאגיות, והן יחסו לה'. 
פרשנויות אחרות, (חלקן נובעות גם מטעות בתרגום המילה 'תמים') מציגות את התביעה למושלמות (Perfect) או לחוסר אשמה וחטא (Blameless) . 
אך אנו סוברים שבהקשר זה פרשנויות אלה מוטעות. נציג  כאן מובן אחר ומשמעות לתביעה 'היות תמים'.
התמים הוא זה המכיר בחוקיות העולם ובאי שרירותו.
תמימותו היא ביטוי למצב השלמות הפנימית, שמשמעה אם הינך שלם עם עצמך (ולא מושלם!) ועם אלוהים, אין אתה בחיפוש מתמיד אחר וודאיויות נוספות  ובוחנים שרירותיים לגבי המציאות ועתידך.
כאן מופיע מרכיב הבטחון הפנימי, הוא הידיעה והאמונה המתייחסים לתחושת הוודאות שבמציאות הקיומית. תחושה הנקשרת גם לפתיחות לעולם.
כך התמים-השלם מגיע למצב בו, אין הוא תלותי באופן רדיקלי בהסתברויות כאלה או אחרות, ואין לו היזקקות מתמשכת לאישרור עצמי, ולמה שמחוצה לו, ממקור שרירותי שאיננו בו עצמו. כך אין הוא בעקבות הוכחות מתמידיות. 
השלם, הוא כמי שהולך בתלם, במסלול, המאפשר זריעה וצמיחה.


נציין כי הרמב"ן  כולל את הצו 'היה תמים' במניין המצוות, בניגוד לעמדת הרמב"ם, שאינו רואה בכך מצווה.


תמימות ונאיביות 

נדגיש כי בעברית יש משמעות אחרת שלילית, של המלה 'תם' והיא נאיבי.
הקרבה בין הנאיבי לבין השלם נובעת מכך שאצל השניים מדובר במצב דומה של 'בטחון', אך במשמעות מנוגדת.
הנאיבי נמצא במצב זהות סגורה ובטוחה בתוך עצמה, מתוך תודעת שלמות מדומיינת, שאינה מתייחסת כלל למציאות ולחוק הסמלי.  
מצב שיכול להיות מסוכן, ולהיפך לאטימות לריאלי. 
הנאיבי בתוך עצמו, שלם כמו אפרוח בקליפת הביצה.
תמימות שלילית זו אינה נובעת מתוך ידע מעובד, ומחשבה מבוססת 
על בטחון, אלא בדמיון מופרז שאינו מכיר בגבולות המוות.

 

תום ומוות

שורשי שתי המלים, תום ומוות קרובים (ת.מ.מ וְ מ.ו.ת).
זיקת המשמעות ביניהן ברורה.
המוות הוא השלם, המוחלט, הוא הסוגר את מעגל החיים, כגבול האחרון שלהם. התום אף הוא מבטא את מצב השלם, הגמור.
בהקשר הציווי 'היה תמים' נפרש ונאמר כי המודעות למוות ולסופיות הקיום, היא זו המאפשרת את הבניית תודעתו והיותו של 'התמים'.
הנאיבי חסרה תודעה זו.

 

על המחבר - יואב לוי

 

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים. אני גר בפריס, מלמד

 

טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני

 

 

רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה

Tags: