בהירות החוק ונגישותו פרשת דברים

July 27, 2017

 

בהירות החוק ונגישותו

 

פרשת דברים

בפתחו של ספר דברים מצוי העם לפני הכניסה לכנען,
 לאחר מסע ארוך במדבר, ארבעים שנה. על גבול ארץ מואב "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה ", מתרחש אירוע מפתיע ולא כל כך ברור. 
משה עומד לפני העם באחת הפעמים האחרונות לפני מותו. והוא מבקש להתייחס שוב לחוק שניתן, וכאן מופיע פסוק תמוה וקשה שרבים פירושיו:  "הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר".
מה היא משמעות ה'ביאור'? מדוע ברגע זה בא משה לבאר את התורה לפני העם? ומה הוא בדיוק מבאר?
נציג תחילה מספר פירושים לפסוק, ולאחריהם נביא את פירושנו.

מדרש 'ספרי' מפרש שמדובר שהביאור משמעו חזרה על כל התורה כפי שהיא, כדי למנוע שכחה של חלק אחד או אחר, לפני מיתתו של משה.
לפי המדרש, מי ששכח קטע צריך מעצמו לבוא אל משה כדי לרענן את זכרונו. 
אברהם אבן עזרא (מאה- 12) מפרש שביאור משה מיועד דווקא לדור החדש שנולד במדבר, שלא קיבל ושמע את עשרת הדברים.
רמב"ן (מאה- 13) מפרש שמדובר בחזרה על החוקים המלווה בהסבר, וחידוש בעניינם.
'ספורנו' (מאה- 16) מפרש שמשה מברר אך ורק חוקים שנדמה שאינם נהירים מספיק, ואולי יעלה לגביהם ספק לאחר מות משה.
'העמק דבר' (מאה -19) מפרש שמדובר בפלפול כדי ללמוד ולהסיק הלכות על פי מידות התורה. 
'כתב וקבלה' (מאה -19) מציע שביאור משה מטרתו לחיזוק ולעידוד העם, והוא יוצר מוטיבציה נוספת למימוש החוק על ידי חשיפת ה'כוונות הפנימיות' שלו.

לבסוף נביא את פירושו המפתיע של רש"י, הכותב על פי מדרש 'בראשית רבה'.  לפיו, משה באר את התורה כאשר פירש אותה 'בשבעים לשון'.
עמדה זו תמוהה מאוד. נדגיש כי אין מדובר ברעיון לפיו התורה מיועדת לכל באי העולם, ולכן נתנה בשבעים לשונות במעמד הר סיני.
בהקשר הסיפורי המקראי, פרשנות משה נועדה לעם ישראל בלבד!  
מדוע אם כך על משה לפרש לעם ב'שבעים לשונות' במדבר?
האם התרגום הוא דרך הפירוש? מאין העם יודע בשלב זה שבעים לשונות?
הרי גם לא ניתן לטעון שהעם כבר אז היה 'רב לשוני ', ודיבר מצרית עתיקה, כנענית, מואבית...!? או שנאמר כי רש"י מביא תפיסה לפיה 
העם חי על פי דגם חיים יהודיים בתפוצות השונות ?... עוד לפני שהוא ניכנס לכנען....?
קשיים אלו הביאו חלק ממפרשי רש"י לומר שמשה פירש ב'שבעים פנים' 
את התורה. אפשרות אחרת היא עמדת רש"ר הירש (מאה – 19), שהתורה היתה אמורה להימסר גם לכל עמי כנען...! ולכן העם צריך להכיר בשבעים לשון.... 


בעקבות פירושים מגוונים אלה לפסוק "הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת" , נציג עתה כמה רעיונות נוספים.

    
הנהרת החוק לפני העם 

משה שקיבל ונתן את החוק לעם, מגיע לשלב שעליו להנהיר את החוק.
כך המנהיג המחוקק, משה, מבהיר ומסביר את החוק בפני אלה שהוא מיועד אליהם.  בזאת התורה חורגת ממערכות תרבות וחברה אחרות, 
לפיהן החוק 'מונחת' על העם על ידי סמכות אבסולוטית, ועליו לקבל אותו כפי שהוא.
פה המחוקק כבר לפני יישום החוק, מביא אותו בפני הציבור לעיונו להפנמתו ולקליטתו. מהלך זה גם מאפשר לחוק להיקלט כממשי וריאלי.
אנו סבורים שמדובר שוב באידיאל ההנהגה המקראי, המוצג על ידי משה, אליו התורה חותרת.

 

הקשר הסטורי- המקום והזמן    

משה מדבר בערבות מואב לפני הכניסה לכנען. כך ההקשר, הזמן והמקום מכריעים בפרשנות החוק לפני העם.
חובה להבין את החוקים מתוך ההקשר של הכניסה לחיים חדשים בכנען,
היינו בתוך ההקשר ההסטורי עכשווי המתחדש.
ההכרח הוא לבאר,  לפרש ולתת משמעות חדשה לחוק המקראי לפי נסיבות הזמן  בהתאם לשינויים שחלו בתקופה, בעם עצמו, ובהתאם לשינויי מקום, והתנאים הסביבתיים החדשים.

 

החוק נגיש ומובן

אנו רואים כי התורה איננה מערכת חוקים שניתנה כחטיבה אחת סגורה הרמטית,  שיש לקבלה באופן חלוט סופי וקטגורי,  אלא יש לפרשה ולהאיר בבהירות.
על כל מצווה וחוק להיות מובנים  ומוסברים בטעמים המתקבלים על השומע. במודל זה על החוק להיות מובן וברור לכל אדם.
אין מקום לעירפול וטשטוש החוקים (כמו בחוזים מסויימים בימינו). 


אין מקום לחוק סתום.

משה מחוקק, פדאגוג ומנהיג, משה הוא אם כך, גם פדאגוג ולא רק מחוקק. אבל הוא משלב תפקיד נוסף! כמנהיג הפונה אל העם במטרה לשתף אותו בהבנת החוק.
הסברת החוק היא חלק בלתי נפרד מהצעת החוק- שניהם כרוכים זה בזה. 

בישראל כיום, אין קיימת כלל לכתחילה הוראת החוק לציבור, באופן שיטתי ומסודר (חוץ אולי מהכרת תקנות התעבורה הנדרשות לצורך קבלת רישיון נהיגה). רוב החוקים נכתבים ונחתמים בלשכות המשפטנים במשרד המשפטים. אין ניסיון לברר עד כמה הם נגישים וקליטים וניתנים ליישום על ידי הציבור. נותר פער של ידע בין המחוקק לבין הציבור.
 ואולי יש מקום לחשיבה מחדש, בהסתמך על התפיסה המקראית, על הוראת החוק, לימודו והצגתו לציבור לפני כניסתו לתוקף?

 

 

על המחבר - יואב לוי

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים. אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה

Tags: