אמנות הביקורת - פרשת 'דברים'


אמנות הביקורת - פרשת 'דברים'

עבר הירדן

ספר 'דברים' פותח שלב חדש בתיאור קורות העם במדבר. משה עומד לסיים את תפקידו ולמות, והעם לאחר ארבעים שנות מסע, על סף הכניסה אל ארץ כנען. הוא חונה בערבות מואב, כאן ישהה עד שיבוא לחצות את הירדן, משם ייכנס לכנען עם יהושע. למקום גיאוגרפי זה חשיבות רבה, פה אומר משה את דבריו האחרונים אל העם: "אֵלֶּה הדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן ". זהו מבטו הביקורתי על מעשי העם מיציאת מצרים עד כה. משה יזכיר את חולשות העם שהביאו אותו להתלונן ולחטוא שוב ושוב. דבריו הם כעין סיכום לחיי העם במדבר, אך הם גם יותר מכך, כי הם הקדמה והכנה למה שצפוי להם בזמן הקרוב. ההתבוננות על עברו של העם, היא מרכיב בעיבוד זהותו ועיצובה, וחידודה של המודעות לייעוד העם.

אך רק בנקודה זו העם מסוגל לשמוע ולקבל את תוכחות משה."נתעכב מלהוכיחם עד שהיו בעבר הירדן, שראו שהגיעו למחוז חפצם, שאז יקבלו מוסרו ולא מקודם, שהיו מרוחקי התקווה ונפשם קצרה, ולא יטו אזנם להשכיל בתוכחותיו".'אור החיים' מציין כי רק כאן כאשר הם קרובים ליעד, הם 'פתוחים' למסר התוכחה של משה:לפני כן העם לא היה 'בשל' כלל לשמוע.

מוצא משה את הכוח לומר דברים אחרונים אלה אל העם מדעתו, מיוזמתו שלו (לא כדבר אלהים אליו). כמו משה חש הכרח לעבד את ההיסטוריה הקצרה ולהציגה מחדש לעם. כך המקרא 'מעניק' למשה את הרשות להוסיף משלו תוכחה, תיאור והסבר למעשי העם בעבר.

תחנות הזכרון

בראשית דבריו של משה אל העם מוזכרות שוב תחנות המסע במדבר עד התחנה הנוכחית 'עבר הירדן':"בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" בספר במדבר (פרשת 'מסעי') משה כבר ציין ברשימה ארוכה וכוללת את כל התחנות הרבות (בסביבות הארבעים )במהלך המסע במדבר: " וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָֹה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" ברשימה זו מופיעה כבר הביקורת על העם ומעשיו מיציאת מצרים, כמו ההזכרה של חטא תאוות הבשר המביא לקריאת התחנה בשם 'קברות התאווה'. אם כך הקטע בספר 'במדבר' כולל 'פלאשבק' והוא מהווה כהכנה למסופר פה, בספר 'דברים'. ניתן לראות לפיכך קשר מובהק בין שני הספרים! כך הביקורת על העם איננה מופיעה פה לראשונה, אלא יש לה סימנים מוקדמים רמוזים כבר ברשימה בספר 'במדבר'. אין בכוונת המנהיג משה 'להמם' את העם בזכרונות חטאו, אלא להיפך ליצור אצלו מודעות למעשיו באופן הדרגתי ומתמשך בזמן. בספר 'דברים' כבר אין צורך ברשימה הכוללת כבספר 'במדבר', ולכן מצויין רק מספר מוגבל של תחנות שבהן התרחשו האירועים המרכזיים. החזרה על הביקורת היא הכרחית כדי שתהיה יעילה. העם בוודאי רוצה לשכוח את עברו העגום במדבר.

רש"י מדגיש כי הביקורת על החטאים רק נרמזת בשמות תחנות המסע שבהן עברו בני ישראל: "והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל". היינו אמירה ישירה מידי לא תשפיע נכונה. היא עלולה לעורר תגובה קשה אצל העם. לפיכך אין להכביר מילים על מה שזכרון העם עדיין לא מחק לגמרי. כך לפי המדרש, המקום 'תופל' רומז לחטא המן ותאוות הבשר, 'חצרות' רומז לחטא קורח ועדתו, 'סוף' רומז לחטא העם אחר חציית ים סוף, ו'די זהב' רומז לחטא העגל. 'אור חיים' מפרש את שמות המקומות האלה גם במובן ההפוך, כלימוד על המסלול האתי-רוחני שעל האדם לעבור, ומונה תשע מידות. כך לדוגמה, בתחנה 'מדבר' הוא רואה רמז ל'מדת הענוה', כמאמר חז"ל: " לעולם ישים אדם עצמו כמדבר".

התמקדות הביקורת

הביקורת המפורשת שמציג פה משה תתמקד בחטא אחד חמור הוא 'פרשת המרגלים'. משה מדבר על חטא זה דווקא, מאחר שהוא קשור למצב הנוכחי בו העם נמצא על סף הכניסה לארץ כנען. המרגלים הם שביקשו למנוע את העם מלהיכנס לכנען - 'ארץ אוכלת יושביה'. בנוסף לכך חטא זה הביא את העם להמשיך בנדודיו ארבעים שנה במדבר. כך מזכיר משה לעם את הצטרפותם לדברי המרגלים וויתורם על העלייה לארץ כנען: "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם". אמירה זו נועדה גם למנוע התרחשות דומה. עתה על גבול כנען יש חשש שהעם יירתע מהכניסה לארץ, ויחפש אחר כך פתרונות שרירותיים לטעויותיו כשם שעשה במדבר.

הביקורות השונות, הרמוזות והמפורשות של משה על העם בעיתויין ובקצבן המדוייק מייצגות גישה קונסטרוקטיבית מעיקרה. הן אינן מאיימות או מבקשות להציג עמדת כוח ושליטה. הן מכינות דרך חדשה לשומעים אותן, שתאפשר את בניית זהותם המתחדשת מתוך העבר עם הפנים אל העתיד הקרוב, מול האתגרים הנוכחים. המבטים אל העבר והעתיד נפגשים עתה, ומאירים אחד את השני. המקרא מעצב תפיסה התובעת ניתוח של מסלול חיי העם במדבר, שהינו למעשה 'חשבון הנפש' רטרוספקטיבי. בעיתוי זה, גמר המסע, כשתקופה חדשה נפתחת בחיי העם, ביקורת משה תשיג את יעדה.

חז"ל (מדרש 'ספרא') כבר אמרו שבדורם אין מי שיודע להוכיח, ואין גם מי שיודע לשמוע תוכחה, לכן הדגם של תוכחת משה שהוצג פה הינו בגדר מודל תיאורטי בלבד.

על המחבר יואב לוי:

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה

#פרשתדברים

קהילה המסורתית נווה צדק

| 058-4610452

| nevetzedek.masorti@gmail.com

| רחוב שלוש 42 פינת אילת, שכונת נווה צדק, תל אביב

Chelouche St 42, Tel Aviv-Yafo

  • Facebook Social Icon

Kehilat Neve Tzedek @ 2017