יתרו ומגבלות הרפורמה השיפוטית - פרשת 'יתרו'


יתרו ומגבלות הרפורמה השיפוטית פרשת 'יתרו'

העם בדרך

העם חצה את ים סוף ויצא לחופשי ממצרים. הוא חונה במדבר, ונמצא בדרכו למעמד הר סיני בו יקבל את לוחות הברית. על העם כבר עכשיו להתארגן באופן מיידי כחברה לה מערכת משפט מסודרת. המצב החברתי מחייב טיפול בבעיות המתמידות שעולות בין בני האדם. רק באופן זה יימנעו מריבות קשות. כך מסיבה זו משה ממלא כבר מרגע זה את תפקיד השופט : "וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם". משה הינו השופט היחידי של העם. העם המבקש משפט ניצב במשך כל שעות היום לצדו של משה בהמתנה למשפטו: "וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל משֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב".

ביקורת יתרו על משה

יתרו חמיו של משה -אבי צפורה- כהן מדין, מגיע למקום כדי לפגוש את משה. הוא רואה את משה בתפקידו ומחליט להגיב. הוא מציג בקורת חמורה עליו לאחר שהוא שואל את משה לפשר מעשיו. משה עונה : "כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ". יתרו חושב שדרך הפעולה של משה איננה כלל ראויה. הוא מפרט וטוען כי בדרך זו לא יהיה כוח למשה לעמוד מול העם, וגם לעם עצמו לא תהיה הסבלנות להמתין ולחכות לשפיטת משה, וכך הוא יהיה חסר אונים: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ". לדעת יתרו המשימה הזו קשה מידי עבור משה לבדו: " כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ". התלות באדם אחד השופט לבדו היא מעמסה גדולה, לכן הוא מבקש לייעץ למשה, ומציע לו רפורמה שיפוטית.

הצעת יתרו

יתרו מציע מספר שינויים, המרכזי בהם הוא יצירת היררכיה שיפוטית. כך תחת משה יהיו נמצאים עוד שופטים לפי קטגוריה של כמותית של האוכלוסייה. מוצגות ארבע קבוצות: "וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת". זהו ארגון מחדש המבטא היטב את החלוקה בנטל העבודה השיפוטית. מעתה משה כבר לא יצטרך לשפוט את העם באופן מתמשך לבדו, אלא הוא יתייחס רק למקרים מיוחדים קשים במיוחד, או לאלה שעניינם עם השלכות חשובות יותר. כך אומר יתרו: " וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם ". בנוסף יתרו מציע שמשה יזהיר לכחתחילה באופן כללי את העם כולו: " וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם". בכך הוא יוצר הפרדה בולטת וריחוק משמעותי בין משה לבין העם. גישת יתרו היא הכרחית במובן מסוים. שיטתו פרקטית ופונקציונלית, ומאפשרת להתמודד באופן 'טכני' או פרוצודרלי עם בעיית שיפוט העם. אך נדמה כי שיטה זו עדיין איננה כלל אידאל.

שיטת השיפוט לפי משה

משה פועל בדרכו מאחר שהוא רואה בשיפוט לא רק פעולה של מימוש סדר חברתי וממסדי . עבורו זהו גם מעשה חינוכי המבקש לתקן את החברה. משה תופס את היחסים החברתיים כמרכיב מרכזי, מה שיתרו לא רואה כלל . משה מדגיש :"וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ". מגמתו היא ליצור מערך יחסים חדש בין הבאים להישפט ולשמר את הקשר הבין אישי ביניהם כרעים. נזכיר כי למשה יכולת וכשרון שפוטי ייחודיים. יש לו מתת טבעית המוכרת כבר בהיותו במצרים (מול הנוגשים בעם) ובשהותו בגלות כאיש זר במדין. תודעת הצדק שלו עמוקה ביותר. משה פועל לאחר נסיון מובהק בפעולת הצדק והמשפט. גישתו היא ישירה ואישית בשיפוט. הוא שופט 'מול האלוהים' את העם, היינו הוא מצרף ומשלב אותם לאקט השיפוטי שלו. הוא באופן אישי מלמד את חוקים 'בין איש לרעהו' לאחר האקט השיפוטי או במקביל אליו :"וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו ". כך בעקבות הדיון המשפטי הוא מציג לנשפטים את התורות, להן קשר ישיר לנושא הדיון.

חולשת שיטת יתרו

שיטתו של יתרו אף שהתקבלה, היא עדיין חסרה לעומת שיטת משה. הדגם הינו פורמלי והייררכי, המוותר על הקרבה השפוטית -חינוכית בין משה לבין העם. הפרשן 'אלשיך' טוען כי יתרו גם איננו רואה את מימד הצדק בשיפוט מאחר והוא מבחין בין 'דבר גדול' ו'דבר קטן', ולא תופס כי גם לדיון לדוגמה על סכום כסף קטן ערך וחשיבות השווים לדיון על סכום כסף גדול. עקרון הצדק פה לפיכך משועבד לתפיסה אליטסטית. בלשון אחרת ליתרו מגמה טכנוקרטית - פונקציונלית הגורמת לרדוקציה של מעמד העם. זאת בניגוד מוחלט לגישתו של משה הקרוב יותר לעם ומצליח להציב עצמו בסמוך אליו. יתרו אינו מכיר בדינמיקה המיוחדת של היחסים 'בין איש לרעהו', היינו במגמה השואפת לפישור ולגישור בין הנשפטים. גישתו ההיררכית פונה לקולקטיב כולו לכתחילה, ומזהירה אותו באופן קטגורי: "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת". כמו עמדת החוק מבטאת טוטאליות היכולה להסדיר מעצמה כל בעיה. בקשתו היא לכפות את החוק על העם, שיקבלו כמי שמשועבד לו מבלי לקבלו למעשה. לעומתו משה מציע במינוח 'חוקי האלהים ותורותיו', גמישות ומתינות ביחס לחוק, כאשר לחוק האלהי הפוטנציאל להתמודד גם עם מקרים פרטיים ושונים.

שילוח יתרו

מיד לאחר אירוע זה, כאשר משה מממש את הצעת יתרו, משה שולח חזרה את חמיו למדין: "וַיְשַׁלַּח משֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ". זהו מעין גירוש אקטיבי, משה הוא כמי שרוצה להיפטר מיתרו. אך לא מופיע הסבר לכך, וזה אולי תמוה למדי. מדוע על יתרו לעזוב עתה את ישראל? למעשה אין סיבה לשהות מתמשכת של יתרו עם העם. עליו להיפרד כעת מהמקום מהעם וממשה. זאת לא רק משום שאין לו ליתרו להתערב בחיי חתנו משה ופעולותיו יותר מהמידה. הסיבה העיקרית היא כי עתה העם עומד להגיע להר סיני כדי לקבל את לוחות הברית. אין מקום לפיכך להתערבות יתרו באירוע מכונן זה של מסירת החוק עצמו לעם. זאת משום שיתרו מוגבל בתפיסתו, הוא רואה רק מרכיבים פונקציונאליים וטכניים, ואינו מבחין במימד האתי שבפעולת השיפוט הכוללת גם חתירה למימוש הצדק בין אדם לחברו. עצותיו הטכניות מתקבלות דווקא לפני מעמד הר סיני, לציין שהשפעתו היא מוגבלת ביותר. עתה אין משה זקוק יותר לייעוצו.

לסיום נציין כי בספר דברים מוצג דגם חדש ומשופר של מערכת השיפוט הכולל מרכיבים משני הדגמים לעיל.

על המחבר יואב לוי:

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה.

#פרשתיתרו #שיפוט

12 צפיות

קהילה המסורתית נווה צדק

| 058-4610452

| nevetzedek.masorti@gmail.com

| רחוב שלוש 42 פינת אילת, שכונת נווה צדק, תל אביב

Chelouche St 42, Tel Aviv-Yafo

  • Facebook Social Icon

Kehilat Neve Tzedek @ 2017