פנים אחרות - 'וישלח יעקב'


Traduction en Français au bas de la page.

פנים אחרות - 'וישלח יעקב'

יעקב בדרך חזרה לכנען עם נשיו וילדיו, אחרי הגלות מרצון אצל משפחת אימו בחרן. הוא אמור להיפגש עם אחיו עשיו, ממנו ברח לפני תקופה ארוכה.בסמוך לגבול כנען, עליו לערוך התמודדות אחרונה ומכריעה עם עצמו. ראשית עליו לעבור את נחל ה'יבוק', המצביע על שמו 'יעקב': "וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק". המעבר הפיסי, רמז לחציית הגבול הפנימי, והטרמה למעמד הקרוב, בו יתמודד עם ה'איש', המלאך, המצפה לו ונכון להיאבק בו.

להיאבק בלילה

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר יעקב בודד, נאבק עם המלאך-האיש המסתורי חסר השם במשך כל הלילה. כך כבחלום, נאמר כי ה'איש' הצד אחר של מבנה אישיותו של יעקב. על יעקב להיאבק בעצמו, בנקודת החולשה שלו, זו שהביאה אותו לברוח, ולהפנות את עורפו לאחיו. עליו להתקרב ו'לגעת' במקום הפנימי- הסיבה לבריחתו. המאבק ייאלץ אותו לחדול מלברוח, כמי שחסר ברירה. יעקב חייב יהיה לזהות את ה'איש האחר'- הנסתר הנגלה באיש ממולו הוא החלק הנסתר בו עצמו.

מהו החלק הזה? זהו החלק המכסה על תכונת הבריחה והשקר, הקשורה בחרדה ובפחד. עד כה הוא לא העז להתבונן בתכונה זו. כך על יעקב להיפגש עם מקום סמוי זה בזהותו כדי להפוך לאיש אחר. הלילה הארוך מבטא את המאבק באפלת הלא מודע. יעקב נאבק עד אור הבוקר מאחר שאת פני האיש איתו נאבק- פניו שלו - אותם עליו לחשוף כמי שחוצה את חלומו.

פנים אחרות

ליעקב מעתה פנים אחרות. הוא רואה את עצמו מחדש. המבט אל ה'אחר' שבו גורם לשינוי הפנים. נזכיר כי יעקב התעלם מפני אביו, כאשר רימה אותו ללא בושה, בחוטפו ממנו את הברכה שיועדה לאחיו עשיו. יעקב הסתיר פניו ממנו כמי ששֹם מסכה. הוא הפנה עורף לאחיו עשיו, וכן לחמיו לבן כאשר ברח מפניו עם משפחתו כגנב בלילה. יעקב משתחרר גם באופן זה מהאשמה, מהבושה, מהפחד. עם שחר השמש, 'וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ' , אחרי הלילה הארוך, אור הבוקר יהיה חזק מתמיד. ב 'עלות השחר' , במעבר מהחושך אל האור – הבוקר- יזרחו גם פניו אחרים.

פנים אל פנים

שם המקום בו נערך המאבק נקרא בפי יעקב 'פְּנוּאֵל' , וההסבר לכך: "....כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים ...." זאת מאחר שהוא ראה את הפנים האחרות שלו עצמו- פניו שהשתנו. ה'איש' בו נאבק מעניק לו שם חדש: 'ישראל', המעיד על השינוי שהתרחש. שם זה ניתן לקרוא גם כ'ישור אל', מהשורש ש.ו.ר'- ראה. יעקב כמי שיכול לראות את האל, החלק הנסתר שבו ( כשם השני של ישראל 'ישורון'). יעקב כמי שהסתכל במראה של עצמו, אחרי שברח והפנה עורף, ומעתה יוכל לראות גם את פני ה'אחר'-אחיו עשיו.

הגוף הפנימי

ה'איש' נגע ב'כף הירך' של יעקב, ונקע אותה. גוף יעקב המקום לסימן ההתגלות הייחודית הזו- הגילוי העצמי. בעקבות זאת משהו זז בגופו. הנקיעה הנחרטת בבשר הגוף מעידה כי המודעות החדשה עוברת דרך הגוף, ומשנה אותו. כך גם יעקב הצולע איננו יכול לברוח יותר, לא מעצמו ולא מהאחרים. מובן שמו החדש 'ישראל' הוא גם היות 'ישר'.

פני עשיו אחיו

בעקבות פניו החדשים, יעקב יצר דימוי פנים אחר גם לעשיו אחיו. הוא חייב יהיה לעמוד ולראות את פניו הממשיים של אחיו. עתה בפגשו את אחיו עשיו, יהיו אלה פנים אחרות וחדשות . הן דומות דווקא לפני אלהים. והוא מבטא שינוי זה בדברו פנים אל פנים אל אחיו, וכך אומר עשיו לאחיו בראותו: " כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים ...". רק אחרי חשיפת פניו שלו יכול יעקב להתבונן בפני האחר.

על המחבר יואב לוי:

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה.

Traduction en Français par Guillaume ABOULKER:

D’autres visages – Parachat Vayichlah Jacob, sur le chemin du retour en Canaan avec ses femmes et ses enfants, après son exil volontaire dans la famille de sa mère à Haran, il s’apprête à rencontrer Esaü son frère qu’il a fui pendant longtemps. Près de la frontière de Canaan, il doit faire face et prendre une décision pour lui-même. Tout d’abord, il doit traverser le torrent du « Yabok » où il est encore désigné sous le nom de Jacob. « Il traversa le passage de Yabok ». Un passage physique, mais aussi une allusion au passage d’une frontière intérieure, avant le prochain événement où il se mesurera à « l’homme », l’ange, l’observe et voit qu’il peut lutter avec lui. Lutter la nuit. « Jacob resta seul, un homme lutta avec lui jusqu’à l’aube » Jacob, seul lutta avec l’ange-homme mystérieux, sans nom pendant toute la nuit. Comme dans un rêve, car « l’homme » est un autre pan de la personnalité de Jacob. Jacob doit se battre avec lui-même avec son point faible, celui qui l’a amené à fuir et à tourner le dos à son frère. A lui de se rapprocher et toucher du doigt, la raison profonde de sa fuite. Cette lutte le force à arrêter de fuir comme quelqu’un qui n’a pas le choix. Jacob doit reconnaître l’autre. Le mystère de l’homme qui est face à lui, est la partie cachée de lui-même. Quelle est cette partie ? C’est la partie qui est cachée par l’instinct de fuite et de mensonge lié à la terreur et à la peur. Jusqu’à présent, il n’eut pas la force d’observer cet instinct. Ainsi c’est à Jacob de rencontrer un lieu enfouit de son identité pour devenir un autre homme. La longue nuit exprime la lutte dans le noir inconnu. Jacob lutte jusqu’à ce que la lumière du matin lui permette de voir la face de l’homme avec lequel il a lutté – sa propre face. A lui de la révéler comme quelqu’un qui s’éveille d’un rêve.

Un autre visage Jacob a désormais un autre visage. Il se voit lui-même d’une façon nouvelle. Il voit l’autre ce qui implique en lui un changement de visage. Rappelons que Jacob a ignoré son père quand il l’a trompé sans aucune honte, quand il lui a arraché la bénédiction destinée à Esaü. Jacob lui a caché son visage, comme quelqu’un qui met un masque. Il a tourné le dos à son frère Esaü, ainsi qu’à Lavan qu’il l’a nourrit, quand il a fui avec sa famille comme un voleur, au milieu de la nuit. Jacob se libère par la même occasion de la culpabilité, de la honte et de la peur. Au lever du soleil (« Le soleil brilla pour lui ») après une longue nuit, la lumière du matin est plus forte que jamais. A l’aube, au passage de l’obscurité à la lumière, brille son nouveau visage.

Face à face Le lieu où s’est déroulé la lutte est appelée par Jacob : "Penouel". Ce qu’il explique ainsi : « car j’ai vu Dieu face à face », c’est parce qu’il a vu son autre visage : son visage qui a changé. L’ « homme » avec lequel il a lutté lui donne un nouveau nom : Israël qui témoigne du changement qui s’est produit. Ce nom peut se lire également « il verra Dieu » (Yichor El) de la racine ש.ו.ר : voir. Jacob est comme quelqu’un qui peut voir Dieu, il voit sa partie caché en lui-même (Comme dans le deuxième nom d’Israël : Yechouroun). Jacob est comme quelqu’un qui s’observe lui-même dans un miroir après avoir fui et avoir tourné le dos. Désormais, il peut même voir la face de l’autre : son frère Esaü. Le corps intérieur. L’ « homme » touche la cuisse de Jacob et la blesse. Le corps de Jacob est le lieu de cette révélation unique, du dévoilement de soi-même. Après cela quelque chose a changé dans son corps. Cette plaie gravée dans la chair de son corps témoigne que cette nouvelle prise de conscience passe par le corps en le modifiant. Ainsi en est-il de Jacob le boiteux qui ne peut plus fuir, ni par lui-même, ni grâce à quelqu’un d’autre. Bien-sûr son nouveau nom Israël vient aussi du mot yachar : « droit ».

Le visage de son frère Esaü. Dans la continuité de son nouveau visage, Jacob en a aussi créé un pour son frère Esaü. Il doit rester debout et voir le vrai visage de son frère. Désormais, dans cette rencontre avec Esaü, ce sont de nouveaux visages. Ils ressemblent précisément à la face de Dieu. Jacob exprime ce changement dans son discours, face à face avec son frère. Et Esaü, quant à lui, le dit en le voyant : « puisque j’ai vu ta face comme on voit la face de Dieu ». C’est seulement après l’exposition de son visage que Jacob peut observer le visage des autres.

#וישלחיעקב

27 צפיות

קהילה המסורתית נווה צדק

| 058-4610452

| nevetzedek.masorti@gmail.com

| רחוב שלוש 42 פינת אילת, שכונת נווה צדק, תל אביב

Chelouche St 42, Tel Aviv-Yafo

  • Facebook Social Icon

Kehilat Neve Tzedek @ 2017