'ללכת ביחד להגיע לבד...' - 'לך לך'


'ללכת ביחד להגיע לבד...'

'לך לך'

אברהם מצווה לעזוב את מולדתו, 'אור כשדים' ולנועה מערבה.

"לך לך מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ ". בעקבות הדיבור הראשוני הזה אברהם מתחיל ללכת וללכת. זוהי תהיה הראשונה בשרשת פרידות, במסע הדרכים הארוך של אברהם המהלך. (אפשרות פרשנית אחרת היא לומר שאביו הוא זה שיצא מאור כשדים: "וַיֵּצְאוּ ... מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן). לאורכן של שלוש פרשות (12 פרקים) מתוארים אירועים רבים העוסקים בנחיצות ובהכרח של אברהם ללכת, לעזוב ולהיפרד מהקרובים לו ביותר, ומאחרים במקומות שונים, אם לזמן קצר ואם לתמיד.

סיפורו הוא כעין כרוניקה של פרידות.

היכולת להיפרד היא אחת מהתימות המרכזיות בחייו הארוכים. אברהם לומד לדעת כיצד להתנתק מהסביבה הקרובה לו.

כל פרידה אמורה לחדד את זהותו ותודעתו.

חלקן ייעשו בקלות יחסית, וחלקן יהיו קשות כהקזת דם מבשרו.

הדרך

על הדרך עצמה מאור כשדים אין מסופר הרבה במקרא.

אין מתוארים כלל אירועים מיוחדים (בניגוד לסיפור אודיסאוס).

רק מהגיעו לארץ כנען, לאחר תחנת עצירה חשובה בחרן,

יבוא הפירוט הרב על חיי אברהם.

אין זה מסע פתוח וחופשי לגמרי, אלא הוא ממוקד,

ואין לו עניין לאירועים מזדמנים ומקריים לכאורה.

הציווי 'לך לך'

את הציווי 'לך לך' מפרש ה'זוהר' 'לגרמך', היינו 'לעצמך'.

אחרים מדגישים 'לעצמותך'.

ה'זוהר' מוסיף כי זאת במטרה 'לתקן את הדרגה שלך'- היינו 'לבנות' עצמך, להתקדם במסלול הרוחני אישי.

'להנאתך ולטובתך' כך מפרש רש"י בעקבות המדרש.

מטרת 'לך לך', מתפרשת גם 'למען שמך', כדי שיוכל לממש את תוכן מובן שמו 'אברהם', המבטא זהות וייעוד.

לעזוב את הבית

אברהם המהלך הינו כבר בן שבעים שנה.

בשלב ראשון זה אברהם עוזב את ארצו, 'אור כשדים',

הנמצאת בסהר הפורה – מסופוטמיה. כאן ערש הציבליזציה המערבית -'שומר'. אברהם משאיר אחריו את שורשיו, זהותו התרבותית-חברתית, ואולי גם את זו הדתית.

הוא מוותר על על מערכת התרבות

הטכנולוגית המתקדמת בעולם, זו שהביאה לבניין 'מגדל בבל' .

כנראה הוא חלק מהתנועה הגלובלית של העמים

הנפוצים לאחר הפסקת הבנייה של פרוייקט המגדל, חסר הגבולות שביקש לגעת בשמיים.

אז אילו 'שמיים חדשים' יהיו מעתה לאברהם?

הפרידה מהאב

מעט מתרחש בדרך, בתחנה האחרונה לפני כנען, בחרן, נפטר אביו תרח. זוהי פרידה 'טבעית' (אך אין תיאור אבל על אביו!).

כל עוד שהיה אביו בחיים, אברהם לא הגיע ליעדו –לכנען.

היעד נתבע רק מהבן ולא מהאב .

לומר שאין הוא עוזב את מוצאו ועברו באופן מיידי ורדיקלי.

רק לאחר מות האב, יוכל אברהם להמשיך במסעו אל כנען:

"ואַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן".

עזיבה זמנית

עם הגיעו לכנען, הוא נאלץ כבר לעזוב את הארץ,

ולשהות לתקופה קצרה במצרים בגלל הרעב.

נעיר כי גם מאשתו שרה עליו להיפרד לזמן מה.

הוא מציג אותה כאחותו בפני מלך מצרים, כדי לדאוג לבטחונו

האישי.

הפרידה מהאחיין לוט

הפרידה המשמעותית הבאה תהיה מאחיינו לוט,

שליווה אותו כל הדרך מאור כשדים לכנען.

עתה עליו לחלק את הארץ עם לוט. האחיין ילך להתגורר בסדום, ואברהם יישאר באיזור ההר.מדובר בפרידה שמטרתה לאפשר לאברהם עצמאות וחופש כדי שיוכל לממש את משימתו ('לוט' כשמו, מסתיר משהו שאיננו מתגלה). אין אברהם ואחיינו יכולים לגור בכפיפה אחת.

הפרידה מהבן ישמעאל ושילוחו

לאחר שהגר השפחה תוזמן ללדת לו ולשרה בן שייאומץ על ידם,

יהיה עליו להיפרד מישמעאל בנו לאחר לידת בנו השני יצחק.

באופן אכזרי למדי, ואולי כמי שכפו עליו, והוא איננו מעוניין,

שרה תאלצו להיפרד מהשניים ולשלחם אל המדבר.

אברהם כמי שניצב מול מה שדומה להקרבת בנו.

עזיבת מגוריו - ארץ הפלשתים

אברהם שוהה בסופו של דבר לאורך זמן רב (מסיבות לא ברורות לגמרי), בארץ פלשתים. שם הוא בונה יחסי אמון חשובים עם תושבי המקום. הפרידה מהמקום איננה מפורטת, אבל נדמה שהתושבים תלויים בו, והוא נתבע לברך אותם לפני שהוא עוזבו.

הפרידה מההבטחה - יצחק בנו

תביעת הפרידה הקשה ביותר תבוא עם הקריאה השנייה אל אברהם 'לך לך'. זהו הציווי על אברהם ללכת להר המוריה ולהיפרד לתמיד מבנו יצחק, להעלותו על המזבח, ולהקריב אותו קורבן לאלוהים: "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה ".

יצחק הוא ההבטחה האולטימטיבית לאברהם.

אמנם בסופו של דבר ההקרבה איננה מתרחשת,

אבל מעשה הפרידה הנפשי מבנו יצחק התרחש כבר בדרך.

אברהם החוזר מהר המורי,ה בוודאי הוא עתה אדם אחר,

שחרט על ליבו את כבסכין את תחושתו על מות בנו.

מות שרה אשתו

מותה של שרה אשתו, מסמן את הפרידה מבת הזוג, זו המפורטת ביותר במקרא. מצויינים הבכי וההספד של אברהם על שרה.

מותה יתבע ממנו חשבון נפש ייחודי שברקעו עקידת יצחק בנו כפי שרומז לכך המדרש. בשולי הדברים נאמר כי מתרחשת גם פרידה זוטא זמנית מאליעזר עבדו. זה אמור למצוא כלה לבנו יצחק, לשם כך עליו לחזור לחרן, שם יפגוש את רבקה.

'אחד'

אברהם נקרא 'אחד' בנבואה, בספר יחזקאל: "אחד היה אברהם".

ה'אחד' מובנו הוא גם היות ייחודי, מי שעומד בפני עצמו, מה שמצטרף למשמעות של היות נפרד ולבד. כך הפרידות הרבות כולן נחוצות והכרחיות. כדי להיות 'אברהם', עליו לחצות את שדות הפרידה והבדידות בחייו. התנסויות אלה ביחסו לעצמו ולאחרים

הם התנאי לכך ששמו יגדל, "ואגדלה שמך" כפי שמבטיח לו אלהים. כדי להגיע למצב זה, אומר המקרא, ניתן רק בתנאי של היות 'לבד'.

הפרידה היא גם המניע לתנועה, ונחוצה לתת כוח להליכה אל המעבר. היכולת להיפרד, ולחיות לבד למשכי זמן שונים, הם העדות

לעוצמת האמונה של אברהם ומעמדו הייחודי, ולכן כונה 'אביר האמונה'.

על המחבר - יואב לוי

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה


11 צפיות

קהילה המסורתית נווה צדק

| 058-4610452

| nevetzedek.masorti@gmail.com

| רחוב שלוש 42 פינת אילת, שכונת נווה צדק, תל אביב

Chelouche St 42, Tel Aviv-Yafo

  • Facebook Social Icon

Kehilat Neve Tzedek @ 2017