הדיבור המחולל - מטות מסעי


הדיבור המחולל - מטות מסעי

"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה ... לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ"

הפרשה פותחת בכמה הוראות קצרות בעניין נדרים. הנדר הוא התחייבות או הימנעות מעשייה ומימוש של הרגלים וחוקים שונים.להתחייבות מילולית אישית זו,הבטחה ברורה, תוקף משפטי פורמלי: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". הפועל המובא להפרת הנדר 'יחל' הוא משורש ח.ל.ל.(אף שיש מפרשים מלשון 'איחור' כרש"י). היינו אי מימוש הדיבור הוא כחילולו! (הפועל מופיע גם במושג 'חילול השם'). עיקרון זה מקורו בתפיסה שלדיבור יש כוח ומעמד כמו ממשיים במציאות חיינו. הדיבור איננו הוצאה וביטוי מלים סתמיים ללא כל משמעות נוספת, אלא הוא משקף יצירת מציאות סמלית ופורמלית בה יש להתחשב באופן מעשי. במקום אחר התורה מדגישה את היחס בין הדיבור למימושו בביטוי: "מוצא שפתיך תשמור". כך הדיבור מבטא ומגדיר את אופיו הייחודי של אדם, ובאמצעותו הוא יוצר מתוך התכוונות, מעין מרחב פעולה בעולם.

למרבה הפלא הקטע במקרא מרבה לעסוק דווקא בביטול הנדר. לומר שביטול הנדר לפני קיומו, עדיף מאשר קיומו של הנדר. מכאן ניתן להבחין כי מוצגת עמדה שאיננה תומכת ומעודדת אמירת נדרים מלכתחילה. נדמה כי המקרא מקבל את עובדת אמירת הנדרים מתוקף המציאות החברתית, המשקפת את הצורך הפסיכולוגי והחברתי בה.

בדרך דומה למקרא הולכים כמה חכמי חז"ל המבקשים למנוע כליל אמירת נדרים: "ר' נתן אומר: הנודר כאילו בנה במה". נציין כי בתקופת חז"ל נדרים רבים נאמרו כדי להרחיק את האדם מחיי היומיום, וכדי לאסור עליו, "אִסָר על נפשו", הנאות מתוך עינוי הנפש, כמו היתה זו הצגת אתגר קיומי חברתי. נציין כי המילה 'נדר' קרובה בשורשה לנ.ז.ר- נזיר,ולנ.ד.ה –נידה. קרבה זו מעידה על הנדר כמבטא רצון או דחף ליצור גדר וחומה בין הנודר לבין החברה סביבו. אצל חז"ל יש ואף מימוש הנדר על ידי הנודר נחשב כחטא בפני עצמו : "דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר, אע"פ שהוא מקיימו – נקרא חוטא".

ממה אם כך נובעת הסתייגותם הבולטת של חז"ל מאמירת נדרים? אנו סוברים שהחשש הוא שההתחייבויות בנדרים יהיו קשות למימוש במסגרת החברתית, כך שהן יגרמו לפגיעה במעמד השפה בגלל אי קיומם. השפה תיהפך להתבטאות לא מדוייקת כלל וחופשית מידי, וכמו היא 'תחולל'. היא תאבד מכוחה וחשיבותה בגלל זילות אופן השימוש בה. עניין זה קשור לכך שמה שמניע את אלה הנודרים נדרים הוא לעיתים קפריזה רגעית, התלהבות מהתרחשות חולפת, דחף, תחושה או גירוי ללא מחשבה שנייה וללא יכולת ראייה להשלכות הנדר. יתכן כי המקרא וחז"ל המכירים בחוקי הדיבור חוששים בנוסף לכך, מהשלכה לתחומים אחרים בהם יושפע הביטוי המילולי כמו לדוגמה מתן עדויות במשפט. באופן זה הגבול בין שקר לבין האמת יטושטש עוד יותר. כך דיבור חופשי מידי, 'מילים פורחות באוויר'. הוא חתירה תחת יסודות ההתאמה בין דיבור האדם לבין מצבו, איכותו או מהותו הנפשיים- פנימיים. כמובן שבכל דיבור נוכח חלק בלתי מודע, ולעיתים אי דיוק או שקר, ולכן גם מסיבה זו התורה מסתייגת משימוש יתר בשפה כבאמירת נדרים. היא שואפת ל'דיבור מלא' של האדם, ומתרחקת מדיבור 'ריק'.

על המחבר - יואב לוי

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה.

#מטותמסעי #נדרים #נדר

קהילה המסורתית נווה צדק

| 058-4610452

| nevetzedek.masorti@gmail.com

| רחוב שלוש 42 פינת אילת, שכונת נווה צדק, תל אביב

Chelouche St 42, Tel Aviv-Yafo

  • Facebook Social Icon

Kehilat Neve Tzedek @ 2017