המסע הארוך אל החירות (ג') - 'בא אל פרעה'


'בא אל פרעה' פעולתן של עשר המכות מסתיימות בפרשה זו, אך בהמשך ישיר למתואר בפרשה הקודמת- לאחר שבע המכות שניחתו על מצרים- בני ישראל עדיין משועבדים לפרעה. בפרשה זו מוזכרות שלוש המכות האחרונות החשובות, ארבה, חושך ומכת בכורות. כמו שכתבנו ( כך גם טוען לדוגמה י. אברבנאל), ניתן לפרש את מטרת המכות כדחף לעורר ולשנות את מודעות בני ישראל העבדים, ולא רק כפגיעה במעמדו של פרעה ובאמונתו. ישראל, עם העבדים, עדיין שבויי במחשבתו בדימויים המצריים של כח ושליטה. הוא נמצא במצב תודעה של עבד, חסר יכולת לחשיבה עצמאית, תלותי לחלוטין בהוראות וצווי המעביד המצרי. בני ישראל חסרים האומץ והעזה לשנות את מצבם הנוכחי כחסרי חירות. פאסיביים וחלשים, חסרי כוח ואמונה, הם אינם מעיזים למרוד ישירות כנגד המצרים, גם לא לברוח, או לבצע סנקציות אחרות. להלן נציג כמה נושאים שמטרתם היא יצירת מודעות חדשה לעם העבדים, שתוביל אותו ליציאת מצרים.

הפלייה וזהות

"לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהֹוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל...."

נושא ההפלייה בין ישראל למצרים חוזר מספר רב של פעמים בפרשות. העם מופלה לטובה ביחס למצרים, וכך אמור לרכוש לו בטחון עצמי רב. זוהי הדרך להכיר בנפרדות הבסיסית. כמו שציינו, הגישה לחירות עוברת בגיבוש זהות נפרדת, בדיוק כמו במערכת היחסים בין תינוק לאמו. כל עוד אין הפרדה בין השניים (יחסים דיאדיים'), התינוק איננו קיים לכשעצמו. העבד העברי באותה מידה, עוד לא פיתח תודעת נבדלות חיובית, וההפלייה היא הצעד הראשון.

הכיסוי

"וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ"

כפי שכבר כתבנו, כיסויה של כל ארץ מצרים הוא מוטיב חשוב פה – מכות רבות מטרתן להעלים ולהסתיר את ארץ מצרים. לדוגמה, פה זה הארבה : "וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ". (לפני כן במכות הקודמות, הצפרדע , הערוב, הברד). כיסוי אדמת הארץ משמעו רידוד וביטול מעמד הסדר המצרי-הקוסמי. מעשה הכיסוי משמעו כמחיקת מראה מצרים הרוויה במקדשים ופסילים, אלה מייצגים את היררכייה המצרית ואת הרצון לשלוט ולמשול באחרים. כדי להשתחרר מנוכחותם המאיימת של האלילים בדמיונם של העבדים, יש להסיר אותם מהמבט באופן ממשי וסמלי. על העם להשתחרר מהתפיסה האלילית של מבנה שלטוני היררכי מדוייק, מערכת פרימדלית שבראשה עומד האל-מלך פרעה.

עינו של ה'אח(ר) הגדול'

" וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ "

מכות הארבה והחושך פוגמות ומשבשות את כל מערכות החיים המצריות, ובמיוחד את אלה התלויות בשמש. בשתי המכות, החושך והאפלה נוכחים באופן טוטאלי. כך במיוחד במכת חושך: "וִיהִי חשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ". כמובן שזוהי פגיעה מוחלטת בשלטונו של אחד האלים המרכזיים במצרים,אל השמש 'רע' ('רה'). הוא מיוצג גם על ידי עין השמש השולטת. בנוסף לו , האל המצרי 'הורו'[ס] (בנם של אוסיריס ואיסיס) הוא 'אל עליון', המיוצג על ידי בז, ציפור הטרף לה עיניים המבקשות להקיף את הנראה ממבט מהשמיים. יש ושני האלים משולבים לדמות אחת. אלוהיות מצריות אלה רע('רה)' ו'הורו'[ס] מופיעות בסיפור המקראי. כמו לדוגמה בדברי פרעה אל משה "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם:" כך כביכול עין אלילי מצרים, היא עין הרואה את הכל - בדיוק כמו ה'אח(ר) הגדול'. כמו אור השמש חושף, מגלה ומאיר כל פינה, ובאופן זה האלילים שולטים בעולם. נוסיף כי במצרים היה גם ייצוג לאל האחראי על העבדים! העבד העברי הפנים את מבטו של האחר הגדול הבוחן אותו בעיניו ורודה בו, כמו עין השמש היתה רודפת אחריו. ההיבט הפסיכואנליטי בולט, מעתה על העם להשתחרר מ'תסביך הראייה' של הנוכחות הכל יכולה – ולבוא לביטולו של ה'אחר הגדול'. 'עין האחר הגדול' זהו המבט המיוחס למעביד המצרי השולט על חייו. מעתה שום עין לא רואה אותו, הוא אינו שקוף וחשוף לכל. אין הוא עוד עבד הנראה מרחוק והנשלט כל הזמן. עליו להפסיק לייחס עוצמה וכוח לדמויים האליליים היוצרים קיבעון נפשי, המונע ממנו להיות בן חורין. עליו להכיר ולדעת שעין שמש מצרים-האלוהית איננה יכולה לחשוף את כל המציאות! (יש דברים הנסתרים מן ה'עין המצרית'!).

האור שאינו מהשמש

"וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם"

במכת החושך למצרים, לבני ישראל יש דווקא אור. מקור האור בו הם 'שרויים' אינו מן השמש ! זהו הביטוי החריף ביותר להתנתקות מנוכחותו של האל 'רע', שכבר אינו שולט בארץ! כך לאחר שהחשיך בדמיונו את מצרים - הדחיק וצמצם את נוכחותם וכוחם, על העבד העברי להכיר בהימצאות אור ייחודי עבורו, ולהתבונן בעצמו אחרת באמצעות אור זה. עליו להיות כמי שמואר לעצמו. האור הנמשך שלושה ימים בא לחדד ולהבהיר את הזהות הנבדלת והעצמאית שלו, ולעורר את תודעתו והכרתו כ'בן אור' חופשי.

לקראת סוף הדרך

העם עדיין רק עושה דרכו אל החירות. המכה האחרונה, 'בכורות', מעלה את הזיקה בין ב.כ.ר. ל-ב.ח.ר. כדי לבחור חופשית, יש להכיר כי כל אדם בעולם הוא בכור לאלוהים (אין מעמד ייחודי לבכורות מצרים). המעבר ממצב עבד למעמד של בן חורין תחילתו, בהכרה בבחירה החופשית להיות שווה זכויות לבכור.

לאחר כל זאת, העם עוד לא יודע את ה'- "וידעתם את ה'"- ולכן עליו להמשיך במסע הארוך.

על המחבר - יואב לוי

נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.

אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה.

#באאלפרעה

קהילה המסורתית נווה צדק

| 058-4610452

| nevetzedek.masorti@gmail.com

| רחוב שלוש 42 פינת אילת, שכונת נווה צדק, תל אביב

Chelouche St 42, Tel Aviv-Yafo

  • Facebook Social Icon

Kehilat Neve Tzedek @ 2017