להאמיר ולחטוב פרשת 'כי תבוא'

להאמיר ולחטוב - פרשת 'כי תבוא'

התביעה מהאדם המובאית בפרשה היא להאמיר את ה' - "אֶת יְהוָֹה הֶאֱמַרְתָּ ".

למה הכוונה?

להאמיר מלשון 'אמיר' – צמרת העץ. היינו לייחד את ה', כמו להגביהו מעל כל שאר הייצוגים האפשריים של המציאות, להציג אותו כאחד ויחיד בעולם.

בתוספתא 'סוטה' להאמיר מתפרש כ'לעשות חטיבה'. זאת אומרת לחטוב, לחצוב את ה', כפי שחוצבים בשיש, כדי לבדל אותו לעצמו. זוהי פעולה מתמשכת של הפרדה מכל עניין אחר. התודעה מכירה שיש משהו מיוחד בעולם, שהינו מחוץ לכל מעגל קיומי אחר הידוע לאדם.

הכוונה בפעולה זו היא ליכולת המחשבתית המופשטת הכרוכה גם בהבעה בדיבור, השורש 'אמר' משמש גם במשמעות של לומר.

כנגד פעולה זו של האדם, האל פועל מצידו כלפי האדם :"וה' האמירך".

האדם עצמו בפעולת ההאמרה, נהיה גם הוא לאחד ביחס לעצמו, ומקבל זהות ייחודית לעצמו. לומר כי, האדם חוטב חוצב גם את עצמו, ביכולת המחשבתית- דיבורית שלו.

בנוסף לכך על העם לממש גם את הקטגוריות המעשיות המובאות: " לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ". פעולות אלה הופכת את קבוצת המאמירים לעם סגולה -"לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה", ועם קדוש- "וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדשׁ לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ".

המקרא אינו נעצר כאן, אלא מוסיף ומפרט עוד תנאים חשובים למימוש ייעודו של העם. סגולת העם וקדושתו אינם רק ערכים כשלעצמם, לטובת קיומו של העם. נוספת ההגדרה והתנאי : "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם".

העליונות היא תוצאת המאמץ הייחודי של ההאמרה היינו ההפרדה וההבדלה -יכולת הבינה. אבל אין זו עליונות גזענית מכל סוג שהוא, אלא דווקא עליונות המשמשת מודל לעולם. פה מוסיף המקרא שלושה הישגים שעל העם לשאוף אליהם: להיות לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת בעולם. העם צריך להיראות בעיני הגויים באמצעות שלושת המימדים של תהלה, שם ותפארת.

על העם להיות מוכר על ידי העמים האחרים, כייחודי בעל ערך נוסף המצדיק היותו דוגמה ומופת. תהלת העם היא ההכרה בכך שהופעתו בעולם היא לשבח ולמופת. השם הוא ההכרה בתפוצה הנרחבת של סגולת העם והשפעתה הטובה. התפארת היא יופי וכבוד המתלווים לנוכחות העם.

המקרא מתנגד למעשה להסתגרות הע אמותיו של זהותו.

אם העם לא מהווה מושא תהלה הנגלית לעולם כולו, אם שמו הטוב או היופי וההדר בו אינם נגלים לכל, אין כל משמעות להיותו קדוש!

הפעולות המתבקשות מהעם אינן איזוטריות פנים דתיות, השמירה על חוקים, משפטים ומצוות מעצבים את קדושת העם לצד האמרה, ומטרתן בניית מודל ערכי לתפארת האדם בעולם.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".