'לא אוכל לבדי שאת' – הרפורמה השיפוטית פרשת 'דברים'

פרשת 'דברים'

משה והעם על גבול הכניסה לארץ, "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה". שם מתאר ומזכיר משה את המסע במדבר שעברו בני ישראל עד כה. הוא מספר מחדש על האירועים העיקריים במסלולם . השנה היא שנת הארבעים ליציאת מצרים:" וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ". התיאור המובא בפי משה שונה מהמסופר בספרים האחרים בתורה. דוגמה בולטת היא, תיאור הרפורמה בהליכי השיפוט בדברי משה פה מנוגד לזה המובא בספר שמות - פרשת 'יתרו'.

בספר שמות (פרק יח) מובא סיפור יתרו חותן משה, הפוגש במשה לפני מתן תורה בהר סיני. פה זה דווקא יתרו המאיץ במשה לשנות את האופן בו משה לבדו בבלעדיות, שופט את העם הבא לפניו לבירור הדין. חששו הגדול של יתרו הוא שכך משה ייחלש פיסית ונפשית: "נָבֹל תִּבֹּל". יתרו מציע שינוי ארגוני, לפיו משה ימנה בעצמו שופטים שיטפלו בתלונות קלות, ואלה הקשות יגיעו למשה. כך העומס הרב לא יפול עוד על כתפי משה.לעומת זאת ספר דברים מציג מודל מועדף של הרפורמה, ולמעשה מבקר את המודל החלקי של רפורמת יתרו המובא בספר שמות. נציג את התנאים החשובים המופיעים בספר דברים, והחסרים בספר שמות.

טובת העם

ראשית נמחקה הזכרתו של יתרו, אין הוא מופיע כלל בסיפור בספר דברים.המהלך לשינוי הארגוני נובע דווקא ממשה עצמו, הוא זה היוזם אותו:"וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם".משה מנמק אחרת את הסיבה שבגינה הוא מציע את השינוי: " אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם". משה טוען כי התפקיד אותו הוא ממלא באופן זה, לבד, אינו יעיל ואיננו לטובת העם. כך העם לא זוכה לשירות המשפטי אליו הוא ראוי. משה דואג קודם כל למצב העם ולא לעצמו.אי יכולתו של משה לשאת בעול -הטרחה, המשא והריב - הוא תיאור המציאות החברתית משפטית, ואיננו מהווה ביקורת או תלונה כלפי העם. עמדתו באה מתוך זיקה ודאגה עמוקה למצב העם (נעיר כי בנוסף לכך, לפני הצגת הרפורמה משה מברך את העם!).

אמפתיה שיפוטית

משה מביא הנחיות ברורות שאינן יכולות להימצא בהצעתו של יתרו. אחד הדגשים של משה בתוכניתו הוא על טיב היחסים בין מערכת המשפט לאזרחים העומדים בפניה. התביעה היא לאמפתיה של השופטים כלפי הנשפטים, סוג של אחווה בין השופט לבין הנידון. האחרון נחשב כאח, כקרוב ולא כמי ששייך לקטגוריה חברתית מרוחקת : "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם... וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק ...בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו...". על השופטים להיות קרובים אל העם. הגישה השיפוטית הזו מבוססת על הכרה במעמדם החשוב של הנידונים, ואמורה לעזור לתפקוד מערכת המשפט ולקרבה ככל היותר להגינות ויושרה.

עקרון הצדק

תביעת הצדק, עקרון העל של המקרא, מופיעה בתביעת משה לא בכדי לא יכולה היתה תביעה זו להופיע בדברי יתרו. משה מציג הנחייה מפורטת לשופטים, עשיית הצדק: "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו". הצדק חשוב מהאמת הפורמלית התחוקתית. משה מוסיף ומפרט את איסור ההפלייה כנגד אחד מהצדדים הכלול בעקרון הצדק: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן ". איסור נוסף הוא בא כנגד עיוות המשפט בגלל החשש והפחד מתגובת בעלי הדין:"לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא".

הגר

משה חושב גם על הגר, זה שאינו משתייך לעם במדינה, קבוצת הרוב, אלא לקבוצת המיעוט. מעמדו המשפטי של הגר זהה לאזרח הקבע: " שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם... וּבֵין גֵּרוֹ". תביעה כזו מצדו של יתרו לא היתה עולה על הדעת.

מערכת שיפוט אזורית

השינוי שמחולל משה מטרתו ביזור המבנה השיפוטי. השופטים נבחרים על ידי כל איזור שבטי. לפי המקרא עדיפה מערכת שאיננה ריכוזית, כזו הנשלטת ישירות ממקום אחד ועל ידי אדם אחד כמו משה. כל איזור גיאוגרפי - שבטי ראוי לשופטים הבאים מתוך האיזור עצמו:"חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם". אלה מכירים את הנורמות המקובלות בסביבתם ואת המנהגים הייחודיים לאיזור ולשבט. הם ישפטו מתוך ידיעה ברורה יותר של ההקשר החברתי - אזורי. ההיכרות הזו תעזור להם להגיע לשיפוט "מקרוב", ואולי גם צודק יותר.

הסכמת העם

באופן מפתיע לגמרי משה דורש גם את הסכמת העם לרפורמה שהציע: "...וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת".למקרא חשוב להציג את המחוייבות הכפולה לרפורמה הן מצד משה והן מצד העם. לומר כי בלי הסכמתו הרחבה של העם הרפורמה של משה לא היתה מתבצעת.

תנאי הרפורמה של יתרו חותן משה, נשיא מדיין, בספר שמות הינם חלקיים ומוגבלים, ולכן המקרא נזקק להצעה חדשה משופרת ומפורטת התואמת יותר את האידיאל המקראי של משפט וצדק.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב"