המכשפה
פרשת 'משפטים'
המקרא אוסר בפרשה באופן מחמיר ביותר על כישוף:
"מכשפה לא תחיה"(כב, יז). ממה נובעת ההתנגדות החמורה לכישוף? ומהו למעשה כישוף?
המכשפה פה נכללת בקטגוריה נפרדת מכל שאר האיסורים האחרים במקרא כמו קוסם, השואל באוב או המנחש המובאים בספר דברים (יח, ט -יב). המכשפה מוצגת כמי שיש לה מעמד ייחודי ושונה מבעלי האמונות הטפלות האחרים שהמקרא מתנגד להם נחרצות.
אמונה טפלה לדוגמה היא ההסתמכות על סימנים לא סבירים (רחוקים מכל הגיון ידוע) לגבי התרחשויות בעתיד, כמו אותו המנחש שמבקש לדעת לפי תנועת העננים בשמיים מה אמור לקרות בעתיד על הארץ. זוהי אמונה שאין בה מעשה שנעשה על ידי האדם עצמו בכדי לקבוע התנהגות או גורל.
הכישוף גם מובחן מעבודה זרה, אף שיש ביניהם קווי דמיון.
כישוף איננו עבודה זרה, מאחר שאין בו ביטוי מובהק לאלוהויות אליליות מסויימות, אלא אולי לשדים וכוחות אחרים שלא מוגדרים ממש כאלוהיים.
תפיסת עולם
הכישוף הוא תפיסת עולם או צורת מחשבה שמהפכות את היחס למציאות ולחוקי הטבע והמוסר. בעולם הכישוף האדם שולט לחלוטין בטבע.
הוא מעוות לגמרי את מקום ה'אחר הגדול', זוהי האפשרות שלמציאות יש חוקים קבועים משלה שלא תמיד ניתן להשפיע עליהם.
במובן מסוים המכשף מורד במציאות של חוקי טבע קבועים. למכשף אין כלל אמון במערכת החוקים הקיימת. רבינו 'בחיי בן אשר' (ספרד, מאות י"ב-י"ג) מסביר מהו כישוף : "ענין הכשוף הוא חבור דברים חלוקים זה מזה וכאשר יחבר אותם הדברים למטה ,זה עם זה, כן יתחברו ויתערבו הכחות אשר למעלה זה עם זה".
הכישוף הינו מאגיה המבקשת לחבר כוחות ,המנוגדים לחלוטין בטבעם, זה לזה. מדובר בביטוי לשינוי סדרי הטבע, ערבוב יסודות, הדומה להרכבה של בעלי חיים וצמחים - מין שאינו במינו.
בפירושו המוטעה לחוקי הטבע, המכשף פועל כמי ששואף להשפעה ישירה על המציאות, תוך שבירה של הידע האנושי המקובל על הרגלי הטבע והמוסר החברתי. בניסיונו לשנות לגמרי את המציאות ,הוא יוצר גם כללי התנהגות אנושיים חדשים. בחיי בן אשר מוסיף:"וראוי לאדם שיניח העולם שיתנהג כמנהגו, וכפי טבעו הפשוט שהוא רצון בוראו יתברך שבראו כך". לדבריו יש להסתמך על טבע העולם כפי שהוא, ולתת אמון בסדר ובחוק הקיימים.
הכחשה
התלמוד מפרש את העיסוק בכשפים כך: "למה נקרא שמן כשפין שמכחישים פמליא של מעלה "(סנהדרין סג ב). הכישוף לפיכך הוא כהתעלמות מכוחות הטבע והסדר שהאל הנכיח במציאות.
הכחשה זו היא חטא חמור הפוגע במרקם החיים האנושיים כי הוא יוצר הפרדה בין המטפיסיקה- העולם העליון לבין הפיסיקה -העולם הזה.
רבינו בחיי בן אשר ממשיך ומפרש :"הכחשת הפמליא הוא כשאדם עושה למטה הרכבת דברים, שהם הפך הכחות הפשוטים הנגזרים בתנועת הגלגלים". במובן זה של 'הכחשה' ניתן להשוות את הכישוף לעבודה זרה, בשניהם יש שימוש בדמיון ללא גבול ומידה, ומתן הרשאה לסוג אחר של אתיקה מוסרית.
כשפים ותאוות
השורש 'כשף' מובנו האחד הוא 'לחתוך', היינו לעקור לכאורה את האדם מתוך מציאותו הפיסית והנפשית ולהעבירו לסוג מציאות שונה לגמרי.
מדרש קושר את השורש 'כשף' ל'כסף', המכשפה מעוררת לכסוף, להתאוות למשהו שהוא אסור לגמרי מבחינה דתית ומוסרית. זהו ביטוי לעבירה מינית חמורה על החוק. המפרשים, לדוגמא אברהם אבן עזרא ויצחק אברבנאל, מדגישים כי הכישוף מביא לניאוף. יש מי שמפרש שהכישוף יכול להחשיב את האשה כבהמה שיש לקיים עמה יחסים. דימוי האדם לבהמה הוא דוגמה לשינוי המהפך, מסוג של הרכבת מין שאינו במינו.
התלמוד מתאר (עבודה זרה ד, ב) על קיום יחסי מין עם בהמה המיוחס לבלעם ואתונו. בלעם עצמו נחשב למכשף.
נשים וכישוף
השאלה שנשאלת מדוע באופן חריג מדבר המקרא דווקא על מכשפה?
המשנה (סנהדרין ו') כבר מספרת על שמעון בן שטח שהעניש 80 מכשפות.
יתכן כי נשים עסקו יותר בכישוף מאשר גברים מאחר והן חשו עצמן כמי שמצויות מחוץ לחברה, או יותר נכון חסרי יכולת השפעה על החברה. כדמויות שוליות הן ביקשו ליטול חלק מרכזי יותר בהתרחשות החברתית בסביבתם ולהנכיח את השפעתן לטוב ולרע.
ציד המכשפות בגלגוליו השונים ליווה את אירופה כולה לאורך ימי הביניים ועד העת החדשה עד לסיומו בתחילת המאה התשע-עשרה.
על המחבר יואב לוי "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב"
Comments