אברהם איש הפיוס - פרשת 'וירא

אברהם איש הפיוס - פרשת 'וירא'

חסד וברכה

לאחר הולדת בנו יצחק (בגילם המתקדם של אברהם ושרה),

ולאחר גירוש ישמעאל והגר מביתו, אברהם נמצא במצב חדש, נינוח ורגוע בעולמו. "בעת ההיא", לאחר שהוא רווה שמחה ונחת בהולדת בנו יצחק,

לאחר שנמצא הפתרון לבעייה המשפחתית, זעזוע וקונפליקט יבואו ממקום לא צפוי, מצדו של אבימלך מלך גרר. אברהם יואשם על ידי אבימלך בכפיות טובה, מאחר שלא החזיר חסד לאבימלך -"כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי". התביעה המפתיעה הזו באה לאחר שאבימלך העניק מתנות רבות לאברהם - " וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם". זאת לאחר שאברהם התפלל למען רפואת בית אבימלך. אבימלך גם הזמין את אברהם להתיישב בארצו, ואולי זהו חסדו העיקרי: "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב". בנוסף לכך, אברהם חשוד בעיני אבימלך כמי שמשקר. באירוע הקודם עם אבימלך, הוא הסתיר את העובדה ששרה היא אשתו, כאשר הציג אותה כאחותו בפני אבימלך (פרק כ' ב).

כך אבימלך תובע מאברהם, להעניק לו חסד כתמורת החסד שעשה לו.

אך נאמר כי אם זה כך, האם אין עשיית החסד מצד אבימלך ממשית?

ההתחשבנות של אבימלך עם אברהם היא בעייתית. מובאת פה סתירה מושגית למונח 'חסד'. זאת כאשר עושה החסד מצפה לתמורה לעשיית חסד מהצד השני. עשיית החסד צריכה להיות בלתי תלויה בתמורה כלשהי.

במקרה זה יש לכנות את המעשה לא כחסד, אלא בשם אחר כעסקת חליפין. התביעה לעשיית חסד מהאחר איננה קיימת במקרא,

החסד נעשה מבלי שמופיעה תביעה מפורשת מצד מקבל החסד.

ניתן אפילו לחשוד באבימלך כי תביעתו נובעת מקנאה באברהם.

האם אכן אברהם חייב לעשות עם אבימלך חסד? האם אברהם התעלם יתרה מאבימלך?

מכל מקום אברהם נענה לבקשה זו של אבימלך, והוא מקבל על עצמו לעשות כלפיו חסד, מבלי להתווכח או להתעמת עם אבימלך על דבריו הטעונים והמאשימים. הוא מגיב במוכנותו המיידית להתחייב ולהישבע: " וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ". תגובה זו מעידה על גדולתו של אברהם שאיננו מבקש לערוך חשבונות עבר, אלא מעוניין לצעוד לטובת קידום היחסים הבינאישיים במקום בו הוא נמצא, לטובת התפייסות בין הצדדים.

התביעה לעשיית חסד מצידו של אבימלך נקשרת גם לעובדה אחרת, והיא שאברהם הוא איש הברכה, אלהים עמו והוא מצליח בחייו : "אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה", אומר אבימלך. (האם זה קשור לכך שהביא בן בגיל מאוחר, יכולת התפילה שלו או הצלחתו החומרית?) באופן זה הוא מוכר על ידי החברה הסובבת. אברהם נתבע על ידי אבימלך לחלוק את ברכתו, הצלחתו עם העולם.

האם בכך מובאת ביקורת קלה על אברהם שאינו פועל מעצמו, וחי לו בשלווה עם משפחתו? ולפיכך עליו להגיב לתביעה - שאינה חפה מאינטרס לא מוצדק- שבאה מן האחר בסביבתו, מלך גרר? האם היה עליו להשפיע מיוזמתו שפע טובה וברכה לסביבתו?

תוכחה

לאחר הפיוס מצדו של אברהם המקבל את תביעת אבימלך,

בדיוק באותו זמן מוכיח אברהם את אבימלך על גזילת בארותיו:

"וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ".

ההוכחה היא הזדמנות לתקן מעוות, מה שאברהם לא עשה עד כה.

מדוע אברהם לא התלונן על אי צדק זה לפני כן?

כי למרות הגזלה והפגיעה בו ובעבדיו, הוא לא ביקש להתעמת עם אבימלך ולעורר סכסוך וקונפליקט עם יושבי הארץ. רק עתה כשהיחסים ביניהם מוגדרים מחדש, ונוצר בסיס לאמון הדדי, הוא מעז לתבוע את אבימלך על העושק.

אחריות מינסטריאלית

אבימלך טוען כי לא ידע כלל (האם בדומה למה שקרה עם שרה אשת אברהם?) על ההתרחשות הכרוכה בפגיעה בבארות אברהם - "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ :לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה". אכן אברהם חושף זאת לראשונה כעת. אך חוסר המודעות למה שקורה בסביבתו או תחת אחריותו יכולה להיחשב כהיעדר אחריות ורשלנות פושעת מצדו של אבימלך. המקרא מבקר את עמדת אבימלך המצטדק כמי שלא יודע מה קורה בחצרו שלו.

כמי שאחראי על פעולות כל הכפופים לו, היה עליו להיות מודע לעוול שגרם לאברהם באמצעות עבדיו. אי ידיעה זאת ותוצאותיה החמורות, גרימת עוול, איננה יכולה להעלות על דעתו של אברהם איש הצדק והמשפט.

אברהם לא היה נכשל באחריותו במצב כזה של אי צדק, והיה פועל מיד לטובת הנפגעים או יותר מכך מונע לכתחילה אפשרות כזו.

הברית

לאחר התיקון בעניין הבארות מצדו של אבימלך, רק אז, מבקש אברהם

לשדרג את רמת היחסים בין השניים, והוא מציע לראשונה כריתת ברית:

"וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית".

אברהם מבקש לכרות ברית דווקא עם מי שאיתו היה לו קונפליקט מורכב. אברהם מוכיח את מסוגלותו להפוך משבר ומחלוקת למצב של שלום הדדי והסכמה. אברהם העברי, איש השלום הצליח 'לעבור' מהיותו חשוד בכפיות טובה ובשקר, להתחייבות בשבועה, לנתינה מברכתו לעולם ולכריתת ברית עם יושב ארץ כנען. בדרך אברהמית זו, הוא דואג ומבטיח עתיד של קיום טוב יותר לכל תושבי הארץ.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".