Yoav Lévy

מרץ 83 דקות

קהילה או התקהלות?

קהילה או התקהלות? - פרשת 'ויקהל'

לאחר חטא עגל הזהב (פרשת 'כי תשא' ) העם נמצא במשבר רוחני. החטא וכל שהתרחש בעקבותיו ,העונש, הלוחות שנשברו ,האבל, המאבק על הסליחה וכעס משה הביאו לקרע פנימי בתוך העם שלא אוחה. הכאב הוא בין היתר על הנופלים בקרב העם שמתו על ידי בני עמם. קיים גם החשש שיתכן ויהיו בתוכו אנשים שיתעוררו שוב לחטוא.

עידוד ואחדות

בתנאים אלה של 'אחרי המשבר', פונה משה אל העם, כי הוא מכיר בנחיצות לעידוד העם וליצירת תוואי רוחני חדש עבורו. הוא פונה בדברים ומקהיל מחדש את העם כדי להשמיע לו -"וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ". מה מטרת ההקהלה של העם על ידי משה המנהיג ?

החיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי- מאה 18 ) פירש ביטוי זה - 'ויקהל משה' - מספר פעמים בחיבוריו השונים. כך לפי פירושו, אומר משה לעם: "דברי כבושים, ליחד לבבם". משה מבקש ליצור בדבריו אחדות מחודשת בעם לאחר הפירוד הפנימי. לטענת החיד"א לאחדות יש כוח מרפא ומטהר. משה מביא את השיח הנוגע ישירות בלב בני ישראל: "שיאספו יחד בלב אחד", והוא מוסיף "כי האחדות מטהר כמקוה". ההקהלה היא עוד דרך "לכפר עון העגל", לשחרר את העם מהדיכאון שבו, לרפא אותו כדברי החיד"א: " להעלות ארוכה "למחלת העגל".

אנו רואים את נטילת האחריות על ידי משה - שהיה שותף פעיל בעונש לעם והביא גם לעירעור מצב העם . מעתה הוא המנהיג התובע אחדות ורוצה בשיקום מעמיק לעם לאחר משבר עגל הזהב. נדגיש כאן כי כאשר העם הופך להיות 'קהל', הקרבה בין אנשי הקהל גדולה יותר מהגדרתו כעם. החיד"א מבקש להדגיש כאן את אידיאל דרכי ההנהגה מחד, ומאידך את הצורך בלכידות החברתית של העם.

החיד"א קושר את האחדות גם לסיפור פורים, בדברי אסתר אל מרדכי במגילה: "לך כנוס את כל היהודים", והוא מפרש: "כלומר, שיהיו באחדות, דהאחדות הוא דבר גדול לבטל ולדחות כל צר ומסטין".אחדות העם יוצרת עוצמה פנימית מול האויב. תפקיד המנהיג וההנהגה הוא לפיכך לעצב מערכת יחסים פנימית מאוזנת ומלוכדת בתוך הקהל.

שלום פנימי

צדוק הכהן מלובלין מוסיף כי משה מבקש בדברו אל העם את ה'שלום הפנימי' שיהיה בו. הוא כותב: "שיהיו כולם אגודה אחת", וקושר זאת למשנה החשובה של רבי שמעון בן חלפתא: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" (עוקצים יג, ב'). אחדות העם מבטאת את השלום הפנימי שאליו חותר משה, כוחו זה של העם הוא התנאי לברכה מהאל.

האתגר

בהזדמנות זו משה מציג אתגר חדש לעם, והוא קורא לתרומת נדבה לבניין המשכן. ההתנדבות יוצרת התאחדות ומצע משותף לעם. התרומה שבחלקה היא תכשיטי העם –" תְּרוּמַת יְהוָֹה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת". מאפשרת לעם לכפר בעצמו ובאופן ישיר על השתתפותו בעשיית עגל הזהב. דרך התרומה, ההתגייסות וההתנדבות מתעצבת מסגרת זהות, מעורבות ושייכות בתוך העם.

בישראל של היום המצב הוא בדיוק הפוך מעמדתו של החיד"א- ההנהגה מפלגת ומסכסכת. יש המבקשים לפלג יותר ויותר את העם בשם אידיאולוגיה זו או אחרת, גם כדי להעניק לתומכיהם עוד ועוד פריבלגיות כלכליות ואחרות. אכן אין מנהיג מאחד ואין שום סמכות אחרת החותרת למיתון המתחים הקשים בחברה בישראל.

אנחנו יודעים היטב כי אין סיכוי להגיע ל'שלום פנימי מוחלט' או אחדות ממשית בישראל כפי ששואף אליה החיד"א. לקהילתיות מאחה, כבר לא ניתן להגיע. זוהי אשלייה. מרקם החיים בישראל על שבטיו המגוונים, עלול להתפוגג בכל זמן בגלל המתחים והשוני הרב הקיימים בחברה. ההחלטות הניצבות היום בפני העם הן חשובות וקשות, ובהכרח יביאו למתח של פילוג בחברה, בניגוד לאידיאל המקראי. ראוי היה שלא לחזור למצב החברתי-פוליטי של העם, לפני ה- 7 באוקטובר 2023. הסיסמה "יחד ננצח" כבר איבד מתוקפו מזמן. האמת העצובה היא שלאחר המשבר הגדול הזה, העם בישראל לא הצליח ליצור תשתית קיומית רעיונית חדשה בארץ. המעט שאולי ניתן לשאוף אליו הוא דו-קיום פרקטי בין כל המחנות השונים בישראל. יש לנסות לחתור להסכמה של רוב המחנות בישראל על עיקרון של סולידריות בסיסית - סוג של מכנה משותף מחודש - כזה שימנע מלחמת אזרחים לאחר מלחמת ה-7 באוקטובר. יש לפעול בדחיפות לטובת משימת השיקום של המבנה החברתי – אזרחי במדינה.

בתנאים אלה יש לפיכך צורך באחריות מנהיגותית ואזרחית גדולה כדי להמשיך לשמור על המרקם העדין של החברה.

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".

    240
    1